טוראי מקסים בגרטוני ז"ל

קורות חיים

בן נדז'דה וניקולאי. נולד ביום י"ב באלול תשל"ט (4.9.1979) באודסה שבאוקראינה. כשמו כן היה – מקסים ושובה לב, אהוב על משפחתו ועל כל סובביו. הוריו, שהיו צעירים יחסית כשנולד, היו גאים בבנם הבכור והשקיעו בו את כל זמנם ומרצם. אחד-עשר חודשים לאחר הולדתו, זכה מקסים באחותו טניה, והשניים גדלו למעשה כתאומים.

הבית שגדל בו מקסים היה בית חם ואוהב – ומכאן באה אהבתו הרבה לזולת. מקסים למד בבית ספר יסודי ותיכון באודסה, עבר קורס לברמנים, ובמשך שנתיים למד במכללה טכנאות אניות. ספורט היה תחביבו העיקרי, והוא הרבה לשחות בים השחור. בתחום אמנויות הלחימה עסק בקונג פו, וכן אהב לאתגר את עצמו במשחק השחמט. בנוסף אסף בולים ואהב מכוניות.

מקסים היה בחור יצירתי וניחן בכישרון ציור ורישום בלתי רגיל. בסגנונו המיוחד יצר בעיפרון רישומים, צייר פורטרטים ונופים – ואף הפיק יצירות משותפות עם אחותו טניה. הודות לאביו, שהיה נהג של מנכ"ל הוצאת הספרים הגדולה שבאודסה, היה מקסים נגיש לספרים רבים – ואף נדירים, ונהנה מהזכות שניתנה לו.

אישיותו הנעימה של מקסים הקרינה על סביבתו. הוא היה אח תומך, וחבר מסור ונאמן. בילדותו אהב להשתעשע, מספרת טניה, אך בבגרותו היה אחראי ורציני, טוב לב, הגון וישר. תמיד היה מגן על קטנים ושונא שקר. הוא היה בן טוב ואח טוב, ומאוד אהב את החיים.

בביתם שבאודסה, ינקו האחים את ערכי הציונות מסבתם, אם אביהם, ובזכותה חגגו את חגי ישראל ושמרו על המסורת. אחותו של מקסים מספרת כי החג האהוב עליו ביותר היה פסח, והוא הקפיד לחגוג אותו ולקיים את מנהגיו.

בשנת 1997 עלתה טניה לארץ, במסגרת "תכנית סלע" של הסוכנות היהודית. בעקבותיה, החליט מקסים לעלות אף הוא, והגיע לארץ בנובמבר 1999. מקסים שהאמין כי עליו לשרת בצה"ל ראה בכך אידאל להגשמה; הוא אף לא יכול היה לשאת את המחשבה כי ישרת בצבא האוקראיני – חובה שהייתה נכפית עליו, אילו נשאר באוקראינה.

עד לגיוסו, התגורר מקסים במעונות שבירושלים. אף שהעברית עדיין לא הייתה שגורה בפיו התעקש להתגייס, עוד בטרם הגיע התאריך המיועד. ב-20.8.2000 התגייס לחטיבת "גבעתי", והחל את מסלול ההכשרה בבסיס האימונים החטיבתי – בית הספר החטיבתי ללוחמת חי"ר שבקציעות. גאה היה בהשתייכותו לחטיבה, ונתן את כול כולו לצבא.

ביום י"ד בסיוון תשס"א (4.6.2001) נפל מקסים בעת מילוי תפקידו, והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. מניח אחריו הורים ואחות כואבים.

במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב סגן-אלוף אלדד פלד, מפקד היחידה: "מקסים בחר לשרת בחטיבת 'גבעתי' על מנת לתרום ככל יכולתו לצבא ההגנה לישראל ולביטחון המדינה. עם הגעתו ליחידתי, התגלה מקסים כחייל צנוע ושקט, אשר בלט במקצועיותו והשקיע מאוד על מנת להצליח. מקסים אהב לסייע בכל עת והיה אהוד על חבריו ומפקדיו. חטיבת 'גבעתי' כולה שותפה בכאבכם הגדול. כולנו מתקשים להאמין ולעכל שמקסים אינו איתנו עוד. הכאב הוא גדול ואין מילים לנחמכם. מי ייתן ולא תדעו עוד צער."