קורות חיים
בן מנחם-צבי ומלכה, בן לאחד מראשוני ראש פינה. נולד ב-1.5.1922 בזכרון-יעקב, שאביו היה אחד מראשוני בוניה. בהיותו בן שנה נתחיתם מאביו ואמו עברה עמו לחיפה. שם גדל ולמד בבית-הספר "אליאנס". התמסר כולו לארגון ה"הגנה" בשנות המאורעות 1936-1939, אימן, הדריך והתמחה כנשק והיה הרוח החיה בשורות ה"הגנה" ומפקדיה. בשנת 1938 התנדב למחלקה היהודית שבתוך הצבא הבריטי, י.פ.א. (JEWISH POLICE ARMY), לשמירת מתקני הבריטים בארץ ומיד הועלה לדרגת ר/ט והיה העצב הראשי של המחלקה. גבוה, נאה, בלונדי, בעל פנים אריים. כאשר נחשב לבריטי בין החיילים נפגע קשות בגאותו הלאומית. עם פרוץ מלחמת העולם השניה התגייס לחיל-האויר הבריטי, אך אחרי התנגשויות על הרקע הלאומי דרש להעבירו למחלקת הנשקות באותו חיל. מגמתו היתה לרכוש לעצמו ידיעה מקיפה בתחום זה למען שירותי ה"הגנה". ואמנם התמחה בכל כלי הנשק וידיעתו היתה בעלת ערך רב לייצור הנשק בישראל בתחילת תקומתה. עם יחידתו ר.א.ף. הגיע לאיטליה, השתתף במלחמה נגד הגרמנים ואף הצליח להתקשר עם הפליטים היהודים אשר ראו בחיילים ארצישראליים אות ראשון לגאולתם. 9 חדשים שהה בחזית זו ותיכן תכניות רבות להעלאת שארית הפליטה. עם שחרורו מהצבא חזר לשירותו הפעיל ב"הגנה" כנשק מומחה, כמדריך ומאמן. בתקופה זו יסד קן משפחה, אך גם דבר זה לא הרחיקו ממרכז התעניינותו: פעולות ה"הגנה".
באפריל 1948 עבר לגיוס מלא כנשק בחיל-האויר הישראלי. ב-10 במאי יצא באוירון להפיץ את ריכוזי הערבים ליד בית מחסיר, בשער פריצת הדרך לירושלים. עם חבריו אמר אז לנסות את הפצצה החדשה מתוצרת עצמית, בעלת 100 קילוגרם. הידיעה האחרונה מהאוירון היתה: "העננים מתפזרים מעל המטרה, אנו ניגשים להפצצה". אחרי חיפושים רבים נמצאו שרידי האוירון שרופים בין סלעי יהודה. ביום י"ט באלול תש"ח (23.9.1948) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקרית-ענבים. חודש ימים אחרי נפילתו נולדה בתו - שולמית.