סגן זרובבל "בבל" הורביץ ז"ל

קורות חיים

בן שלמה -לוי וחנה-בתיה. נולד בתשרי תרפ"ד (1924) בז'ז'מר אשר בליטא. בהיותו בן 9 עלו הוריו לארץ והוא גר אצל אחיו בקיבוץ תל-יוסף. שם סיים את חוק לימודיו בבית-הספר המשותף. בגמרו את לימודיו התגייס לפלמ"ח, משם התנדב לחי"ל בבריגדה היהודית בצבא הבריטי, ושירת בו כשנה וחצי. בחזרו למשק, עבד במספוא ובקצירת תלתן והיה לחקלאי מסור ונאמן, האוהב את נוף כפרו בכל מאודו. את "בבל" - כפי שכינוהו חבריו - הכירו כצנוע, שתקן ונחבא אל הכלים ובעל נפש עדינה ואוהבת, מתרשמת מיופי ואמנות.

בצבא הצטיין כצלף (זכה במקום שני בתחרות לצליפה באזור תעלת סואץ), וכשהתלקחו הקרבות היה מראשוני הנחלצים למערכה. נקרא לשרת בגדוד השישי של הפלמ"ח כמלווה שיירות. יצא בשיירה האחרונה, אשר פרצה לגוש עציון הנצור-"שיירת נבי-דניאל", בה מצא את מותו - מות גיבורים. השיירה שהותקפה בדרכה בחזרה, נאלצה להתגונן בפני אלפי הערבים שעטו להשמידה. המשוריין, פורץ המחסומים, שזרובבל היה מפקדו, נותק מהשיירה, נתקע במקומו ואי אפשר היה להחיש לו עזרה. חמש שעות עמדו אנשי המשוריין בקרב עז מול מאות הפורעים, רוב אנשיו נפצעו, המשורין בער, אך זרובבל ניהל את הקרב עד הרגע האחרון. לפצועים פצעים קלים, נתן פקודה לעזוב את המשוריין והוא עצמו נשאר לחפות ולהגן על חבריו הפצועים. ציווה עליהם לזחול לעבר גוש עציון הקרוב. כאשר שאלוהו: מה יהא על גורלו עצמו, ענה: "צאו. אני יוצא תיכף אחריכם". הם יצאו בזחילה, כמצוות מפקדם, והוא חיפה עליהם באש ככל שיכול. שנים מהם ניצלו ואחד נהרג. זרובבל לא ניסה אפילו לחלץ עצמו ולהפקיר את חבריו הפצועים לגורל הצפוי להם מידי הרוצחים. הוא ירה בלי הרף, בערבים שהתקרבו מכל עבר למשוריין בהפילו בהם חללים. עם התקרב הפורעים אל המשוריין הבוער, לאחר שהיו קרובים מאוד אליו, פוצץ אותו על עצמו ועל חבריו, בגרמו אבידות כבדות לאוייב.

זרובבל נפל בט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים בתאריך כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948).

בכ' בתמוז תש"ט היה זרובבל בין 12 גיבורי ישראל הראשונים אשר קיבלו את אות-הגבורה. הוא זכה לכך על אומץ-לבו ורוחו העשוייה ללא חת. הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכל

הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים בכ"ג במרחשון תש"י (15.11.1949).