יהודה גולובוב ז"ל

קורות חיים

יהודה גולובוב בן חנה ונתן נולד בפתח-תקוה, ביום כ"ח בשבט תרפ"ב. כשהיה בן שנה וחצי עברו הוריו למושב עטרות, צפונית לירושלים. ושם גדל והתחנך עד גיוסו. לאחר שסיים בית-ספר עממי בכפר החל לעבוד במשק אביו והתבלט בו בחריצות ובמידת אחריות. יהודה היה עלם תמיר, בהיר עיניים, פשוט ועניו בהליכות ומאיר פנים לבריות ועם זאת בעל נפש סוערת, מלא תהיות ומבקש לרדת לשרשי התופעות בחייו ובחיי עמו. היה להוט אחר קריאת ספרים, גם היה ברוך-עט. הוא כתב על כל הסובב אותו על הנוף, על בני הכפר, וגם על מצוקות לבו וחוויותיו בקטעי-יומן רבים, מכתבים, שירים והגיגים.

בימי מלחמת העולם השנייה התנדב ומילא תפקידי שמירה בעמדות שונות ובאבטחת קווי צנורות המים למושב עטרות. כשהגיעו ידיעות האימים על שואת יהדות אירופה ויצאה קריאת התנדבות מטעם המוסדות הלאומיים התגייס ליחידות ה"באפס" שבצבא הבריטי. עם הקמת הבריגדה היהודית (החי"ל) הוצב ל"גדוד השלישי" ועבר יחד עם חבריו אימונים מפרכים לקראת הלחימה בנאצים. בתום האימונים עברה הבריגדה לחזית באיטליה. "הגדוד השלישי" חצה את נהר הסניו והפלוגה שבה שירת יצאה למשימת-סיור אל הר הגאביו. כשהגיעה מחלקתו לראש ההר נתקלה באש צלפים גרמניים שחיפו על נסיגתם מאחד הבתים. כדור אחד פגע במצחו של יהודה והרגו במקום. זה היה ביום כ"ח בניסן תש"ה (11.4.1945). יהודה הובא למנוחות עולמים בבית הקברות של הבריגדה בראוונה שבאיטליה. בן 23 בנפלו. הניח הורים, אח ושתי אחיות.

בשיר משיריו האחרונים כתב יהודה: "עתים בעיניים קרועות לרווחה אביט/מול גורלי היהודי.../מליונים באלף מיתות הרגו/ קר, אכזרי, לבבות לא נעו...". שיר זה ואחרים שלח מן הבריגדה אל המשורר דוד שמעונוביץ. בדברי הספד למותו כתב שמעונוביץ: "לא זכית, יהודה היקר, ללטף את אדמת כרמך החומה... באדמת נכר, הרחק משדות כפרך הברוכים חצבו לך קבר עם קבריהם של עוד אחים לוחמים וחולמים".

שמו של יהודה הונצח בספר "הבריגדה היהודית" ובחוברת הזיכרון "יהודה וזלמן בני עטרות" בהוצאת ועדת הנוער שליד תנועת המושבים והאירגונים (ניסן תש"ו).