טר"ש צבי הירש נוימן ז"ל

קורות חיים

צבי בן ליפא וליובה, נולד ביום א' באייר תרפ"ה (15.4.1925) בלובלין שבפולין. גמר בית-ספר עממי. עם פלישת הנאצים לפולין הועמד בין יהודים רבים על שת בור ארוך והרוצחים קצרו בהם במכונות-יריה. בשכבו בבור תחת החללים נתעורר לחיים. בלילה זחל ויצא מהבור ושב לביתו. הסכנה בעיר הביאה את המשפחה לבית מכרים של גוים בכפר. לפקודת היודנרט נדרש גבר מכל משפחה. צבי חולה בטיפוס התעקש להחליף את אביו, ונשלח למחנה ינישוב. הגוי, שומר היערות, החביא את ההורים, האח ושתי האחיות ביער. צבי ברח ממחנה הריכוז והצטרף למשפחתו, אולם עקב הלשנה נתגלה המחבוא וכולם נלקחו בידי הגרמנים. אחיו ואחותו הקטנים הוצאו להורג, האבא נשלח למחנה ריכוז ולא ניצל. אמו עם אחותו צביה נשלחו למחנה בירקנאו. צבי בודד ממשפחתו נשלח למחנה ריכוז והשתחרר ב-1944. אחרי נדודים רבים הגיע לחבורת פרטיזנים שמצא ביער והצטרף אליהם. אחרי-כן שירת בצבא הרוסי והשתתף במסעו לשחרור פולין. בהגיעם למערבה של פולין פרש מהצבא האדום והצטרף לאמו ואחותו שחזרו ממחנות הריכוז. אח"כ הצטרף לקיבוץ של הנוער הציוני בצ'נסטוחוב. משם עבר עם חבריו להכשרה במאיקופן שבבאואריה והשתלם בנגרות-בניין.

אחרי נדודים דרך גרמניה וצרפת העפיל ארצה באניה "לטרון", נתפס ונשלח לקפריסין ובמאי 1947 הורשה לעלות לארץ. בא אל דודו במגדיאל והתחיל לעבוד במקצועו. משהחלו ההתקפות הערביות שירת בפל"ם של המושבה ובמהרה נתגלה כקלע ומקלען מצויין, בעל נסיון קרבי ומלא רצון להתנקם באויבי עמו. הסיורים והשמירות בעורף לא סיפקו את רוחו וסוף-סוף צורף עם כיתתו לגדוד 51 בחטיבת "גבעתי". התנער מזכרונותיו העגומים וידע להיות בחור עליז ועודד את חבריו העולים החדשים בצבא והמקלע היה החפץ היקר והאהוב עליו ביותר. השתתף בקרבות בדרך לירושלים ואחר-כך בדרום ובנגב והגיע לדרגת טוראי ראשון. התהלך איתן ובטוח בקרבות המרים ביותר, בהאמינו שכל עוד המקלע בידו לא יפגע בו כדור, כפי שאמר לחבריו.

באחרונה השתתף במבצע פריצת הדרך אל הנגב, יצא בשלום מהקרבות על משלטי סביבת נגבה, אך בהתהלכו ביום 17.10.1948 לעת ערב בלי המקלע בתעלת-הקשר שבמשלט אחד פגע כדור בראשו. למחרת היום נקבר בכפר-ורבורג.

בדף הקרבי של חטיבת "גבעתי" מיום 21.10.1948 נקרא על שמו ויקרס של האוייב שנלקח כשלל בידי אנשינו.

בן 23 בנפלו.

את אחותו צביה, שעלתה לארץ כחצי שנה לפני שנפל, עוד זכה לפגוש פעמים אחדות. אולם את אמו, לה ציפה בכליון עיניים, לא זכה לראות. היא הגיעה לארץ שבועיים לאחר נפילתו.