שלמה "שלוימלה" מילר ז"ל

קורות חיים

שלמה בן לובה וזוסיה, נולד בקיבוץ גבעת-השלושה ביום י' באדר א' תרפ"ד (15.2.1924). היה הבן הבכור בקיבוצו. למד בבית-הספר היסודי "פיק"א" והמשיך לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי "מקס פיין" בתל-אביב. שלמה היה בעל כשרונות טכניים וכבר בצעירותו בלט כמנהיג חברת הילדים.

חברו בו רוח ומעש ועמם אהבת הארץ והדאגה לשלומה ובטחונה. בתחילת שנות הארבעים התנדב לפלמ"ח ובשנות המאבק של תנועת המרי השתתף בפעולות המאבק האנטי-בריטי של ה"הגנה" כגון ההתקפה על המשטרה הניידת בשרונה, ליל הגשרים ועוד.

היה מפקדה הראשון של מחלקת הטיס של הפלמ"ח. כבנה הבכור של גבעת השלושה, ידע להכות שרשים לא רק בקרקע המולדת כי אם גם באוויר. הצילומים שנעשו באוירון הפרימוס על ידו, עזרו ללוחמים לא במעט במלחמת השחרור. הפלמ"ח, היה בשבילו לא רק אימון בנשק. אלא אמצעי למטרה של מולדת עצמאית.

באביב 1947 רבו מקרי ההתנפלות ורצח יהודים על-ידי כנופיות ערבים מזויינות במושבות השרון, הדרום והשומרון. כתגובה להפקרות, שהשתלטה בפתח תקוה ובסביבתה, הוחלט לענוש את הכנופיות ואת מפקדיהן, אחרי חקירה מדוקדקת הוכח שבית הקפה בפג'ה - שבעליו היה מפקד כנופיה ידוע בשנות המאורעות 36-38 משמש כמקום ריכוז למטה הכנופיות. וכן משמש מחנה האהלים ליד הכפר סוורקי שעל יד "יהודיה" מרכז לכנופיה שניה.

ב-18.5.1947 נראו ערבים מזויינים, שזוהו כאנשי כנופיות, מתרכזים בשטח המאהל של ערביי סוורקי (היום-"נוה כיבוש" שליד פ"ת), שטח זה זוהה על-ידי כלבי המשטרה גם כמקום הריכוז והיציאה להתקפות של אותן כנופיות. ה"הגנה" החליטה לשלוח חוליה מאנשיה כדי לתפוס את הפורעים והתפתח קרב יריות.

בקרב זה, הסתער שלמה, ראשון ונפצע. הערבים החלו לברוח, שלמה ירה שתי יריות אזהרה באויר באותה שניה נפגע מכדור בראשו. הוא נלקח לבית החולים "בילינסון" ושם מת מפצעיו ביום א' בסיון תש"ז (20.5.1947).

תחילה נטמן בבית העלמין שבגבעת-השלושה ומאוחר יותר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ עינת. הניח הורים ואח.

בן 23 בנפלו. בשיר שכתב לזכרו של נתן קליין נאמר: "לא יד לאיש, לא שם בגיבורים / לא שרד לבש, לא שריוני כובש / דלקו עימו מיטב הבחורים / הלכו אחריו במים ואש.

שלמה מילר ז"ל הונצח ברחוב שנקרא על-שמו בקריית חזני. כמו-כן ממוקם באותו רחוב בית תרבות להנצחת שמו של מילר.