טוראי עמיחי לשם ז"ל

קורות חיים

בן אורנה וישראל. נולד ביום ה' באייר תש"ם (21.4.1980) בפתח תקווה. אח לאביטל ואיתמר. שמו המיוחד - עמיחי - קיצור של עם ישראל חי - ניתן לו משום שנולד ביום העצמאות של מדינת ישראל, וכן על שם סבו חיים שנפטר סמוך ללידתו.

עמיחי אהב מאוד את הטבע. בילדותו העתיקה המשפחה את מקום מגוריה מפתח תקווה לסביבה כפרית, בשיכון בלינסון בסמוך לכפר סירקין. עמיחי למד בבית הספר היסודי שבכפר - "כצנלסון", ואת דרכו חזרה מבית הספר עשה באיטיות, אגב עצירה ליד העצים והצמחים והתבוננות ממושכת בהם.

כבר משחר ילדותו היה ברור שעמיחי הוא ילד מיוחד במינו, חכם ואינטליגנטי מעל הממוצע. בכיתה א', לאחר שלמד את רזי הקריאה והכתיבה הבסיסיים, החל לקרוא את הכיתוביות שהוקרנו בטלוויזיה. בראשית כיתה ב', קרא את כל ספרי הלימוד של שנת הלימודים, ובתום שלושה חודשים הוחלט להקפיצו לכיתה ג'.

עמיחי אהב לקרוא וגמע בשקיקה את כל הספרים שבספריית בית הספר. באחד הימים מצא מסתור מתחת לשולחן מכוסה מפה בספרייה, ושקע בקריאה עד שסיים את הספר. יום הלימודים הסתיים זה מכבר, אז התברר לעמיחי כי ננעל בספרייה הממוקמת במקלט. בעור שיניו הצליח להשתחל החוצה וחזר הביתה.

לעמיחי היו הרגלי למידה שונים משל הילדים האחרים - הוא למד ללא מחברות, ועד תום לימודיו לא הכין שיעורי בית. כששאלו אותו מוריו שאלות, היה מדקלם את תשובותיו בעל פה, והוכיח שוב ושוב את בקיאותו בחומר.

מספרת דודתו יפה: "מתינוק מלאכי בעל עיניים כחולות, שמתבוננות בעולם בפליאה, צמח עמיחי לנער תמיר, סקרן ותאב דעת, מתעניין ב'מה למעלה, ומה למטה', בשחקים, בתורת החלל ובכוכבים, בהיסטוריה, בספרות, בתרבות ובמדע בדיוני. נער מחונן על סף גאונות, בעל עולם פנימי עשיר, שלא תמיד הובן כהלכה על ידי העולם החיצוני."

עמיחי היה ילד חכם מאוד ובוגר מכפי גילו עד כי קשה היה לנחש בן כמה הוא. הוא התחבר בקלות עם מבוגרים, ונהג לשוחח במשך שעות עמם על נושאים שברומו של עולם. מהטיולים המשפחתיים בחו"ל חזר עתיר חוויות, והיה זה מרתק להאזין לרשמיו מהאתרים השונים שביקר בהם.

את המשך לימודיו עשה עמיחי בפתח תקווה, בחטיבת הביניים "בן צבי" ובתיכון "עמל ב'". בתקופת לימודיו בחטיבת הביניים קיבל על עצמו, כחלק מפרויקט המחויבות האישית, אחריות לספרייה שבבית הספר. אגב מילוי תפקידו ההתנדבותי קרא את כל הספרים שבספרייה והמליץ לתלמידים שבאו להחליף ספרים איזה ספר לבחור. מאחר שניחן בכישרון מיוחד להקראת טקסטים, שימש קריין בטקסים שהתקיימו בבית הספר.

כילד, אהב עמיחי לשחק במשחק "מבוכים ודרקונים. במשחק זה באו לידי ביטוי כישוריו האישיים, יכולת טקטית, אינטראקציה חברתית ויצירתיות שופעת. עמיחי המציא חוקים וכללים חדשים, הפגין זריזות, זיכרון מעולה ודמיון מפותח. סיפר חבר, שהיה שותף למשחקים אלה: "כאשר היינו מתכנסים למשחקי התפקידים נראה כי עמיחי היה קם לתחייה דרך הדמויות שאותן יצר. הפסיביות נעלמה ודרך עולם הדמיון היה מבטא עצמו בצורה שונה ותיאטרלית שלא קיבלה ביטוי בחיי היום-יום."

הספרים שקרא עמיחי היו ברמה גבוהה מאוד והמבוגרים התקשו להתמודד עם כמות הידע שאגר. אנציקלופדיות שלמות גמע, ידע בעל פה ערכים שלמים, והכול ללא מאמץ יתר ומתוך הנאה רבה. בגיל עשר כבר ידע לדקלם תקופות היסטוריות שלמות, מלחמות עולם ואישים מפורסמים. כאוטודידקט מובהק רכש את השפה האנגלית בכוחות עצמו, ועד מהרה הייתה שליטתו בה מוחלטת, כמו הייתה זו שפת אם. עמיחי קרא על תורת הקוונטים, עיין בספרי מיתולוגיה יוונית והתעמק בספרי פילוסופיה והגות. מושא הערצתו היה סטיבן הוקינג, ואת ספריו כמו "קיצור תולדות הזמן" שתה בצמא. עוד העריץ את שיקספיר, שאת יצירותיו קרא באנגלית.

לרגל בר המצווה, כתבה לעמיחי דודתו יפה ברכה בחרוזים: " ... פגישתנו הראשונה הייתה בברית. / תינוק כחול עיניים וללא בלורית. / יפה כמלאך, ריחני ומבושם, / לא מוטרד עדיין בבעיות העולם. // הפגישה השנייה בשנתך הראשונה / גילתה תינוק ערני בעריסה, / שפזל כבר נואשות לעבר המחשב, / מתכנן כיצד אליו להתקרב. // הפגישה השלישית פה ושם / הצביעה על פילוסוף מהורהר ומופנם, / ששמר לעצמו את דעותיו, לא צעק, / לא דיבר, רק שתק ושתק ושתק. // כך חלפו עוד כמה שנים טובות, / וצמיחתך הצדיקה את התקוות. / כבר שוחחת ברצינות תהומית / על מה, אם לא, על המיתולוגיה היוונית: // על הרקולס, אדיפוס, אודיסיאוס ואנטיגונה, / ואליהם הצטרפו שיקספיר, המלט ודסדמונה, / חברים מהדרמה האנגלית, / איתם חגגת את שנתך התשיעית. // בפגישות הבאות נוספו לשיחה / מושגים מעולם המדע והרפואה. / דיברת על די-אן-איי - מבנה התא, / בינו לבין ה-די-אן-די החלפתי במהרה. // לא הפסקת והמשכת להפתיע / כשדיברת על חלל ועל כיבוש הרקיע. / המראת כשראשך בעננים, / עסוק ברקטות, בגלקסיות, קרי כוכבים // לא פלא שגם המערכת החינוכית / התנפלה במרץ על התגלית, / ואתה, הילד כחול העיניים, / דילגת על כיתה אחת או שתיים. // כך היישר בקפיצה / הגעת גם לאוניברסיטה, / ושם המשכת להתפתח, / ולהתעסק עם הירח. // ועתה בפגישה זו קבל עם ועדה / מזכירה לך מחיפה הדודה, / שכדור הארץ שלנו אינו שומם, / וליצוריו, אנא, התייחס בלב שלם. // ... // שתמשיך לשגשג כתמר זקוף קומה, / מלא וגדוש ידע וחוכמה. / ולסיכום אאחל לך גם, / שתישא חן בעיני אלוקים ואדם."

עמיחי התגייס לצה"ל בסוף חודש מרס 1999, אך הספיק לשרת זמן קצר בלבד. לאחר טירונות בת חודש הוצב לשרת בבסיס תל השומר ביחידת הבינוי כאחראי מחשוב. כתבה חברה ליחידה: "עמיחי היה צריך לעבוד בשיתוף פעולה איתי כאחראי מחשוב, שזה אחד התפקידים הקשים ביותר ביחידה, והוא היה תמיד מעוניין ללמוד ותמיד במקום ללמוד הוא לימד, בגלל ידיעותיו בהרבה תחומים."

ביום י' בתמוז תשנ"ט (24.6.1999) נפל עמיחי בעת מילוי תפקידו, והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבכפר סירקין. הותיר הורים, אח - איתמר ואחות - אביטל.

במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה, רב-סרן עמאד חלבי: "עמיחי הגיע ליחידתי בסוף יוני 1999, והיה אמור להשתבץ ביחידה כאחראי מחשוב. במהלך הזמן הקצר שבילינו עמו, הפגין עמיחי שביעות רצון מתפקידו ורצון לתרום לצבא. עמיחי היה חייל מלומד שהתמחה בתחום המחשבים ובמקצועות נוספים רבים. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, מביעים צער עמוק על אובדנכם הגדול, משתתפים באבלכם הכבד ומחזקים את ידכם."

הספידה את עמיחי דודתו יפה: "... נכנסנו הבוקר לחדרו של עמיחי - חדר של נער - עולם מלא - ספרים, ספרים ועוד ספרים. חדר של נער סקרן שרצה לדעת הכול - על פילוסופיה, על היסטוריה, על המיתולוגיה ועל מדע בדיוני. פתחנו את ארון הבגדים שבו מוינו בקפדנות בגדיו של עמיחי וסודרו בטור צבאי. על קרש הגיהוץ ממתינים עדיין מדי הצבא, והעין מתבוננת והלב אינו קולט, וממאן להאמין שלא יהיה לבגדים ולמדים שימוש. ... ליווינו את עמיחי, נער אינטליגנטי, מלא חן וצנוע, מלאך בלונדיני שצנח ממרומים, בתחנות רבות בחייו. ליווינו אותו תמיד בדאגה ובחרדה, כי כך לימדה אותנו מכורתנו לנהוג בבכורנו. ומה סמלי יותר מתאריך לידתו של עמיחי - ה' באייר - יום העצמאות? עמיחי קראו לו, והעניקו לו חיים במסגרת העם: עמי-חי, ולא העלינו על דעתנו, שכה קצרים ומעטים יהיו חייו על אדמה זו. ... שירת חייו באמצע נדמה. היה ילד ואיננו עוד... תנוח בשלום על משכבך ושמור עלינו מלמעלה. אוהבים אותך מאוד וכבר מתגעגעים, המשפחה."

הספידו חבר: "... ביום הראשון של התיכון זיהינו אחד את השני. הקשר היה מיידי. אני זוכר לפרטים את תחילת החברות בינינו, אך אני זוכר שהנושאים המשותפים הפכו את ההתחברות לקלה, מהירה. אט אט למדנו להכיר טוב יותר אחד את השני ויכול אני לומר כי ניתנה לי הזכות וההזדמנות לגשת למאגר עצום ורב של מידע, דעות, גישות ומסקנות. ... עמיחי היה שונה. כאילו טרדות העולם אינן נוגעות לו. השלווה שהקרין הייתה עצומה, אם כי לעתים ניכר היה שסערת רוחות מתחוללת בו. בין שבקול ובין שבשקט, עמיחי היה מגיב. ... אני זוכר כי היה ממתין בשקט עד שיפנו אליו בשאלה, הצעה או בקשה. מאותו רגע ואילך היה חש עצמו חופשי לדון בנושא ולהיענות להצעה או להזמנה, אולם בתום השיחה או היוזמה היה שב לעמדתו.

מאז ומתמיד חשבתי על עמיחי כעל אינדיבידואליסט אמיתי. אדם המעוצב ומתעצב על ידי עצמו וכמעט שאינו נכנע לתכתיבי החברה. תמיד עשה מה שרצה בזמן שרצה..."

כתבה הדודה ורדה: "לאהוב את עמיחי משמעותו הייתה לקבלו כפי שהוא. ... במקרה של עמיחי זה היה נתון בסיסי במיוחד כיוון שהוא קבע את חוקיו שלו יותר מהמקובל, וגם את מנהגיו. ... אני קבעתי בינינו מנהג משלי, עוד מילדותו, וזה שהוא מקבל נשיקה בבואי ובצאתי. כשהיה קטן והיה צריך לרוץ אחריו, וכשהיה גדול והיה צריך לעמוד על קצה האצבעות. לפעמים החזיר חיבוק ולפעמים חייך חיוך מבויש ולפעמים חיוך שובב. ולפעמים זה היה הקשר, כאשר הוא נעלם במחשב לשאר הזמן. אבל הוא אף פעם לא נעלם לגמרי, כמו עכשיו."

ביום הזיכרון הראשון שלאחר נפילתו, נשאה אמו דברים: "... עמיחי גדל ולא תמיד הבנו אותו - לא אנחנו ולא אחרים, כי עמיחי לא הרבה לדבר וגם אנו לא תמיד. למרות שהקשבנו, לא תמיד הבנו. הוא היה ציניקן חסר תקנה, מאמין וקנאי לזכויות הפרט, מתעניין בשאלות פילוסופיות לצד שאלות פיזיות על קיום העולם, ומעמיק את הידע שלו במשחקי המבוכים והדרקונים. ובמקום לבחור תפקיד כמו שמקובל במשחק כזה, הוא בולע את כל הספרים והופך להיות לשופט ולידען. וכשאני זקוקה לפעמים לתרגם מילים מאנגלית לעברית, עמיחי מבין ומתרגם, והנה אצלנו התחלפו כבר מזמן התפקידים. זה היה קשה, זה היה מסובך - לא הצלחנו, ולהיות כנה, לא פעם מתסכל ... זוג צעיר מביא ילד לעולם, זוג צעיר מגדל ילד, זוג צעיר קובר ילד. אני זוכרת את הימים של תחילת האביב, ימי הפריחה הראשונים, המשתלבים בימי השרב הכבדים, ריחות הפריחה, עם ריחות החמסין הראשונים. ולימים האלה ילדתי את בכורי, ובימים אלה קברתי אותו. לא, עמיחי, אני לא יודעת הכול."

לזכרו של עמיחי הוקמה בבית הספר "כצנלסון" ספרייה על שמו, שם הונצחה דמותו בציור שנעשה בטכניקה של התזת חול על לוח זכוכית.

מדי שנה בערב יום הזיכרון הממלכתי נערך בבית המשפחה ערב שירי לוחמים לזכרו, שאליו מוזמן אמן אורח.