קורות חיים
עם יפתח הקרב על יפו, נתמנה אריה כאחראי על אחד מבסיסי אצ"ל. אולם הוא תבע בתוקף לצאת לחזית, ועל כן נשלח כ"ברניסט" באחד המשוריינים שפרצו את הדרך ליפו.
ביום הרביעי לקרבות, בהסתער המשוריין שלו על עמדת אויב, בא לקראתם טנק בריטי יורה ב"פיאט", הפגז הראשון פצע את אריה ברגלו, והשני שם קץ לחייו.
בגיל רך נכנס אריה לבית"ר בעיר מולדתו פתח-תקוה, ואך בגר, עבר עם כל חבריו בקבוצה לשורות אצ"ל.
בשנת החיפוש הגדול בפתח-תקוה נעצר, וזמן מה ישב בבית-הסוהר ביפו. כאשר שוחרר, הוטלו עליו מעצר בית וחובת התייצבות שנמשכו כשלוש שנים וחצי. אולם כשם שלא הרתיעוהו גבורי למד, כן לא היה בכוח המאסר ומעצר הבית להפסיק את פעילותו ומילא את כל התפקידים שהוטלו עליו בנכונות, בדייקנות ובהתמדה האפייניות לו. כאשר סיים את קורס הסגנים, עבר להדרכה והצליח בה מאוד.
הבריטים לא גילו את דבר פעילותו, אבל אחר ההתקפה על מלון "המלך דוד" עצרו לחמישה חדשים במחנה לטרון.
נוח לבריות היה אריה, עדין נפש וחביב על כל מיודעיו. אף את אמו החרדה לגורלו ידע להרגיע בנועם דבריו. אולם כאשר יצא לגיוס מלא, ראה הכרח להכינה לקראת הבאות, וברגעי הפרידה הקשים אמר: "חדלי מאהוב אותי, אני חייל ועלול לא לחזור. תקופה קשה מאוד לפנינו. אם לא אחזור, מסרי נא את הכסף המגיע לי ממקום עבודתי ל"קופת הברזל", כי אצ"ל זקוק לנשק רב".