קורות חיים
בנם-יחידם של אסתר לבית קלצקין (ממשפחת רבנים גדולי-תורה
ואנשי-מדע) ושמעון, נולד ביום ג' בטבת תרפ"א (14.12.1920)
בריגה, בירת לטביה. היה תלמיד טוב וצייתן ושוקד לעזור לאמו
בבית. (בנערותו הירבה לשחק כדורגל, וכשנשברה רגל חברו
במשחק, נעתר להפצרת אמו, התחייב בתקיעת-כף להינזר ממשחק
זה ונשאר נאמן להבטחתו כל ימיו). למד בבית-הספר הלאומי
"תושיה" ובגיל 12 הצטרף ל"שומר הדתי". משעלו הוריו לארץ
בשנת 1935 המשיך את לימודיו בבית-הספר "תחכמוני" בתל-
אביב, בישיבת "היישוב החדש" בתל-אביב ולבסוף למד והוסמך
כמורה בבית-המדרש למורים "מזרחי" בירושלים. בשנות לימודיו
היה פעיל בתנועת הנוער הדתית "בני-עקיבא" ובארגון-הספורט
הדתי "אליצור". זמן מועט אחרי עליית המשפחה ארצה, והחיים כאן היו די קשים ובקרב המשפחה דובר על אפשרות חזרה לריגה, הודיע - והוא אז כבן 15 - שבשום אופן לא יעזוב את הארץ. אחרי סיום לימודיו התמסר
לארגון הפלוגה הדתית בפלמ"ח ועשה את ההכשרה, האימונים, העבודה והמסעות, מתוך שמירה על קיום המצוות וקביעת עתים לתורה. דבקותו ביהדות היתה שורשית ובעיות הדת ביישוב עמדו במרכז התעניינותו ושאיפתו. את התרופפות הדתיות בחיי היישוב ראה כתוצאת ההתבוללות בתרבות האירופית ואת האפשרות להחיותה ראה ביישוב החקלאי
הדתי, ובראש וראשונה בקיבוץ הדתי. לעומת זאת לא התייחס באמון מלא להכרזות דתיות של אנשי מפלגה, שהאמצעים עלולים להטותם מהמטרה. מצד אחר התייחס בסובלנות לבלתי-דתיים וידע להעריך את סגולותיהם החיוביות מבחינה לאומית ואנושית, אלא שידע כי דרכו היא אחרת ואל לו לסור ממנה. אם כי הוכר כמורה מוכשר, שאף לחקלאות. זמן-
מה למד במקווה ישראל ושימש שם כמדריך לנוער העולה ובגלל מצבו הכלכלי הקשה היה נותן גם שיעורים בשכר. אחרי צאתו ממקווה ישראל היה שואל עוד ספרים מהספרייה של בית-הספר כדי להשלים את ידיעותיו בחקלאות. במשך שנה התמחה בעבודה אצל איכר במושב שדה יעקב ואחר-כך היה חבר בקבוצת שלוחות. הוא חיבב את העבודה ואת קשייה
ובכל מקום נתגלה כאיש מסור ונבון השמח להיטיב עם הזולת.
מאחורי המחרשה נקרא לחזור להוראה ולהדרכה במוסד "עלייה" (של עליית הנוער הדתי) בפתח תקווה. משם נקרא בטבת תש"ח לחזור לשירות בפלמ"ח והתנדב לצאת לעזרת כפר עציון, המקום שנפשו דבקה בו מימי סיוריו. באנשי הכפר ראה את מגשימי עקרונותיו ושאיפתו לחיי קדושה מושרשים באדמת קודש. כל השבילים בסביבת הכפר היו נהירים לו ככף-ידו. יחיאל שירת בתפקידי אתת, מ"כ ומדריך ליחידת פלמ"ח חדשה. השתתף
בשמירה ובהגנה בביצורים ובקרבות, עד שנפל ביום נפול הכפר, ד' באייר תש"ח (13.5.1948).
ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם חללי המערכה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
בדברי הספד לזכרו נאמר: "מי פילל שיחיאל הרך והענוג יהיה ל איש מלחמה ובסערת קרב יתמו חייו הצעירים. אין זאת, כי אהבת המולדת והרגשת החובה גברו על תכונותיו הנפשיות והלך רוחו. הוא התמסר בכל חום ליבו לארגון החטיבה הדתית של הפלמ"ח, בחדשי המערכה עבר לגוש עציון שעל במותיו נפל חלל. הוא סמך קדושה למלכות. ויום לפני הקמת מדינת ישראל נפל על משמרתו, בחינת 'והראתיך בעיניך ושמה לא תעבור'".