קורות חיים
בן צבי ואסתר-גיטל. נולד בכ"ד בכסלו תרס"ו (דצמבר 1905) בלוטוטוב, פולין, לאב ציוני ומשכיל ממשפחת רבנים. גדל והתחנך באוירה ציונית. היה חלוץ הפרודוקטיביזציה בעיירתו והשתלם שם במלאכת המסגרות. את הפרודוקטיביזציה ראה כפרוזדור לעליה לארץ-ישראל.
עוד ב-1920 - ויצחק אז בן 15 - עלה על העיירה המון פורעים מוסת ויצחק יצא נגדם בגרזן בידו.
בעלייתו לארץ התעכב שנה בפאריס. הפליג באניה בלי סרטיפיקט. עד בירות נסע כמלח ונכנס לארץ דרך גבול הגליל בשנת 1924.
בבואו לארץ התישב בפתח-תקוה, בה עסק במלאכתו ונודע כאיש ציבור ודמות עממית מובהקת. אהב את הארץ ונופה. גלוי-לב ומיטיב עם זולתו, פרס מפתו לחבריו בימי משבר וחוסר-עבודה. ידוע ביושר-לבו וצניעותו.
רבות נתבקש לשמש בורר בסכסוכים. "הפכים הקטנים הם יסוד ועל פיהם תיבחן האמת הגדולה" - היה מורגל בפיו. עצמאי, דרוך לקרב ושש לפעולה, ולקראת סכנה הלך בחיוך על פניו מתוך יחס של "מובן מאליו". היה ממניחי היסוד לארגון בעלי-המלאכה בארץ. יזם את הקמת "מעון-המלאכה". כיהן כיו"ר ועד ההורים בבית-הספר-הכללי בפתח-תקוה. חבר פעיל ב"מכבי". חבר להסתדרות הציונים הכלליים ואחד מעסקניה הותיקים. יסד "קרן סעד" שנקראה אחר-כך על שמו.
במאורעות תרפ"ט ותרצ"ו היה מעביר נשק בסתר וגם תיקן כלי-נשק בשביל ה"הגנה". כן המציא כמה שכלולים בהתקנת כלי-נשק. כל ימיו היה פעיל בעניני הבטחון ונחלץ לכל תפקיד. מראשוני החבלנים בארץ. השתלם בקורס לסמלים, אחר-כך נתמנה מפקד פלוגה. אף-על-פי שהיה פטור מגיוס לפי גילו והיותו אב לשלושה ילדים - התנדב למלחמת-השחרור.
את מגדל-צדק, הסמוכה לפתח-תקוה, הכיר יפה מעבודותיו בה ורצה להשתתף בכיבושה. כשהותקף המקום על-ידי כוחותינו נדרש יצחק על-ידי מפקדו לחזור לביתו - משום שנועד לו תפקיד חשוב במאמץ המלחמתי - אך הוא סירב ודרש לשתפו בכיבוש המקום שהשקיע בו עמל רב כל-כך. "כל ימי חלמתי על היום הזה, ועכשיו שבאה מצוה זו לידי לא אקיימנה ?".
נפל בכיבוש מגדל-צדק מכדור צלף ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948) ולמחרת היום נקבר בפתח-תקוה. בן 42 בנפלו. הניח אשה ושלושה ילדים.
"מעון המלאכה" אשר הוקם ביזמתו והרחוב בו עומד המעון והמאוכלס בעלי-המלאכה, נקראים עתה על שמו.