דודי הוא פרי חינוך, שיצר חברה שלמה המשותפת אתו בהרגשות ובלבטים. כבר בשלבים המוקדמים של התבגרותו החל להתענין בשאלות סוציאליות-פוליטיות ומשום כך גם שם לבו לגופים הנושאים את השקפות מעמד הפועלים - הקיבוצים. ובכך יש להסביר את הרקע לעזיבתו את תנועת הצופים ולכתו אל הנוער העובד. הוא השתקע בהדרכה עד כלות הכוחות.
במשך שנים, ללא הרף, חלה בו התפתחות שאפשר לכנותה - שמאלית יותר ויותר. האמין כי אפשר בעזרת ההגיון לקבוע את כל ההתפתחות העתידה וצרכיה, ולעג לכל טשטוש. הוא ראה בריפורמיזם ובפקפקנות - פחדנות וטשטוש. ויחד עם זה לא נסחף בשטף אל עולמות ערטילאיים ושמר בעקשנות על ההכרה בהכרח ראשוני של ההתישבות בארץ. וגם בשטח זה לא היה לו קל. קל היה לדבר על עבודה כל זמן שהיה במסגרת בית ספר, אך בצאתנו להכשרה - נפתחו לפניו אפקים לשליחות, לתפקידים. מאידך ראה דודי חברים פחותים ממנו בכשרון הולכים וכובשים להם עמדה, מי בלימוד גבוה ומי במשרות רמות, והוא נאבק ען עצמו קשה כדי להיווכח שמקומו הוא אך ורק במקום עבודה צנוע במשק קיבוצי. כשהייתי אומר כי הוא מיתמם אם הוא חשוב להישאר "חצירניק" והייתי רואה בזה הונאה עצמית - היה כועס ולא הודה כך מעולם.
דודי הוא אבטיפוס לרבים, שלא נתפתו לנוחיות, שהלכו אל הקשה בהכרה ברורה, תוך מלחמה פנימית קשה, ושהיו בסופו של דבר כה שלמים עם מעשיהם עד שהיו מוכנים לתת - ונתנו את החיים עצמם.
ג.ר.
מתוך "מצבות על הדרך"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח