"אינני מאמני הכתיבה, אני מעדיף את השיחה בע"פ" - היה עונה לי דודי, כשהייתי מפציר בו שיכתוב - וצר מאוד שלא העלה את מחשבותיו בכתב. היה ויכוח על אפיו של הנוער הארצישראלי. היו שאמרו שהוא שטחי, קל דעת - והנה בא חלקו המכריע של הנוער במלחמת העצמאות והשתיק את המקטרגים. אך גם אותן עובדות המאשרות דעה זו, לא שינו עדיין לגמרי את התמונה - חסרה מחשבה עמוקה וחסר כובד ראש. אין לי כל ספק, שאילו היה מעליה דודי את מחשבותיו ושיחותיו האישיות על הנייר - היתה נשארת לנו עדות אחרת מזו הנראית על פני השטח בחיים ובמחזות - עדות של נוער מעמיק לחשוב, בעל הגיון מנתח תופעות ומעשים, מחפש דרך וכו'.
דודי לא עשה דרכו "כמו כולם", למשל כמו אורי ב"הוא הלך בשדות", או דני ב"בערבות הנגב". הוא שקל את הדברים וניתח אותם, וכשהגיע למסקנה - ביצע. אם לא הגיע למסקנה מושלמת - לא השאיר את הניתוח ללא מסקנה, ללא מעשה.
יום אחד הפתיע את כולנו, חבריו לדעה ב"צופים", כשהחליט לעזוב את התנועה ולהתטרף לנוער העובד. הוא א הסתפק בדיבורים על "רעיון העבודה" ו"מלחמת הפועלים", שהחלו אז, בגלוי או בסתר, לחדור לשורות ה"צופים". הוא החליט לבדו, על אף העובדה שהיה חבר המרכז בגדודו, ללכת אך הנוער העובד, לחנך ולארגן את הפועלים הצעירים.
בימי שביתת התלמידים בביה"ס הריאלי על חופש הארגון של התלמידים בתנועות החלוציות - היה דודי בין העומדים בראש. ו"תפקיד" מיוחד היה לו - היה מניח, או מצנן, דעתם של ההרפתקנים מכאן ומשכנע בהגיונו החריף את המהסים מכאן.
ובימי הפילוג בתנועת הפועלים והנוער החלוצי - היה דודי מיזמי פעולה של חברים מתנועות נוער שונות לאיחוד הנוער החלוצי. דודי לא הגדיר עצמו לזרם פוליטי מסוים, אך שאב מכמה זרמים בתנועת הפועלים וניסה למזג במחשבתו מה שנראה לו נכון בכל זרם.
היתה לדודי עמדה מרכזית בכל חברה שהיה בה - בגדוד שלו ב"צופים", בסניף הנוער העובד בחיפה, בהכשרה המגויסת. נתנו בו אמון. חבריו העריכו אותו. לדבריו המעטים היה משקל, כי חבריו ידעו שמאחורי דבריו ישנה מחשבה עמוקה. רק מעטים מחבריו ידעו גם על התלבטויותיו, על הפקפוקים, על ראית אפשרויות אחרות, נוספות - בשאלות שכיום עבר כבר זמנן, כמו דרכי המאבק והתרון הפוליטי, ובשאלות שרק היום עולות הן בחריפות על סדר היום, כגון דרכי אירגון הנוער בעיר, עתיד הקיבוץ, מקומם של הרמה המקצועית והמדע בחקלאות שלנו וכו'. אך מתוך אחריות כלפי החברה, שבה חי והיה בין מעצבי דמותה, נשארו הדברים הסתומים. הוא חיפש דרך חדשה, אולם כל עוד לא מצא אותה - הלך בדרך שהוכיחה את עצמה, לעת עתה, ביותר.
כללו של דבר, דרכו של דודי במעשה הארצישראלי היתה דרך של מחשבה עצמאית, רצופה ניתוח הגיוני ואחריות חברתית; דרך של הגשמה ומעשה, לא כלאחר יד, אלא מתוך שיקול דעת רציני.
מרדכי נ.
מתוך "מצבות על הדרך"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח