אני אוחז בכף ידי,תמונה שלך ילדי,
מביט ומדמיין אותך יושב כאן לידי
ילדות ונעורים עוטפים זיכרונותיי -
הנה שפתיך הנושקות פני.
, אני הוזה כי שבת אל הבית, כמו כולם,
איך מתרגלים לחיות עם בן שפתע נעלם,
חיי היו ודאי, שזורים בך עד כלות,
גלה לי רז, איכה אשוב לחיות.
לירז, לירז,
הכל שונה מאז,
שוב לא יהיה דבר כשהיה, ילדי,
רק געגוע עז,
אוחז בי ולא זז,
אייה בכורי שלי היחידי.
איני מוצא לי מנוחה ואין בי נחמה,
מה (עוד) נכון ומה צודק בזו המלחמה,
אומרים לי, "לא היה מנוס ולא ברירה",
בלבנון, על אדמה זרה.
"הוא לא ישוב לעד" בוכה אמך,
הן לא היה לי-רז יקר יותר ממך,
חופת אהבתי לא די בה לגונן,
לשמור עליך, על חייך, בן.
, לירז, לירז,
הכל שונה מאז,
שוב לא יהיה דבר כשהיה, ילדי
רק געגוע עז,
אוחז בי ולא זז,
אייה בכורי שלי היחידי.
אני אוחז בכף ידי תמונה שלך ילדי,
מביט ומדמיין אותך יושב כאן לידי,
ילדות ונעורים עוטפים זיכרונותיי,
הנה שפתיך הנושקות פני.