בן רינה וניסים. נולד בשנת תרפ"ב (1922) בחברון למשפחה
שישבה שם זה דורות רבים. לאחר מאורעות תרפ"ט שנחרתו עמוק בזכרונו, עברה המשפחה לגור בירושלים אך הוא שב לבקר עוד מספר פעמים בחברון וביקורים אלה העמיקו בו את הכרתו הלאומית והציונית. עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר "תחכמוני" בירושלים הצטרף לתנועת הנוער בית"ר והיה פעיל בשורותיה.
בהיותו בן 17 שנים התגייס לנוטרות ושירת בבית נבאללה, ראש העין, חיפה, ירושלים, פתח-תקוה וישובים אחרים. הכל הכירוהו
כצעיר נמרץ ואמיץ נכון למעשים נועזים והקרבה למען עמו
ומשרה סביבו רוח של עליצות ונדיבות הלב. אחר שירות שנה וחצי בנוטרות רצה להתגייס לצבא הבריטי, אך חבריו הניאוהו מלעשות כן.
הוא הצטרף לאצ"ל ובשורותיו נשא בתפקידים שונים בחיפה, נתניה ורמת-גן. בקיץ 1945 נעצר על-ידי הבולשת הבריטית והועבר למחנה העצורים של
לטרון. בימי ישיבתו במעצר שקד על לימודים ונטל חלק פעיל בחיי המחנה. ב-20.12.1945, הוגלה בקבוצה של 55 עצירים למחנה גירוש סמבל שבאריתריאה.
ביום ט"ו בשבט תש"ו (17.1.1946) נורה, משהתקרב לתומו לגדר המחנה, על-ידי זקיף של חיל-המשמר הסודני המופקד על שמירת העצורים. הוא הובא על-ידי חבריו לשער תוך זעקות להבהיל למקום רופא. אז נפתח לעבר המחנה מטח-יריות מצד החיילים הסודנים שנזעקו לגדרות ואליהו נפל שדוד ארצה.
הוא הובא לקבורה בבית העלמין היהודי שבאסמרה ואחרי קום מדינת ישראל הועברו עצמותיו לירושלים תחילה לבית הקברות שייך באדר וב-1979 לבית
הקברות הצבאי שעל הר-הרצל.
הוא הונצח ב"זכרם לנצח", ספר הזכרון לחללי הארגון הצבאי לאומי וכן בספר "אלה שלא זכו".