חייל אליהו עזרא ז"ל

קורות חיים

במחנה המעצר באריתריאה נפל אליהו קרבן להשתוללות חיילים סודניים, - שכתוצאה מהסתת אדוניהם הבריטיים פתחו באש על העצורים, רצחו אותו ואת שאול הגלילי, איש לח"י, ופצעו עצורים רבים אחרים. גוויות ההרוגים הובאו אחרי הקמת המדינה לקבורה במולדת.

אליהו היה נצר למשפחה ותיקה בארץ, שמזה דורות ישבה בחברון. כבן שבע היה בימי הפרעות של שנת תרפ"ט. מראות הזוועה והאימים נחרתו עמוק בנפשו של הילד והשפיעו על דרך חייו. אף שמשפחתו עזבה את חברון והשתקעה בירושלים, חזר לשם אליהו, כשהתבגר, פעמים אחדות. דומה, עם כל ביקור נוסף בחברון, הלכה וחזקה בלבו ההכרה בצדקת דרכו.

עוד בילדותו, כתלמיד בית הספר "תחכמוני" הצטרף לבית"ר, ועד מהרה היה לרוח החיה בקרב הנוער הבית"רי בבירה. בהיותו כבן שבע-עשרה התגייס לנוטרות, ושירת בבית-נבאללה, ראש העין, חיפה ירושלים, פתח-תקוה וישובים אחרים. בכל אשר נמצא, נודע כצעיר אמיץ, צוהל וער תמיד, מוכן למעש ולהקרבה למען העם. אחרי ששירת כשנה וחצי כנוטר במחנה צבאי, אמר להתגייס לצבא, אך חבריו השפיעו עליו לבל יעשה זאת. הוא הצטרף לשורות אצ"ל, והחל נושא בתפקידים שונים, אם בעת ששירת כנוטר בחיפה או כפועל בנתניה ואחר כך בביח"ר "פרימן" שברמת-גן.

בשנת 1945 נעצר והועבר ללטרון. כאן הסתגר ובילה את ימיו בשקידה על לימודיו. קו של עצב נמשך על פניו, שהיו חייכניות תמיד, שכן מיצר היה על שנמנע ממנו להוסיף ולהילחם. אולם, אם קיננה בלבו תקווה לשחרור או לבריחה, בא המשעבד וגזר עליו גלות. בשעת מפקד העצורים לפני ההגלייה, ניסה להתחמק ולהסתיר את זהותו, אולם אחד השוטרים הצביע עליו; הוא נכבל ונלקח עם האחרים אל המטוסים. גם אז ניסה בן חברון זה, שבכל נימי נפשו היה קשור אל המולדת, להתקומם ולהתנגד, אך לשוא.

הוא הובא לקבורה בבית בעלמין היהודי שבאסמרה ואחרי קום המדינה הועברו עצמותיו לירושלים, תחילה לבית הקברות שייך אדר ובשנת 1979 לבית הקברות הצבאי בהר הרצל, בן 24 בנופלו.

הוא הונצח ב"זכרם נצח", ספר הזיכרון לחללי הארגון הצבאי הלאומי וכן בספר "אלה שלא זכו".