עוג'ה-אל-חפיר, 1.1.49
לד. חברתי, שלום רב!
ואני פה בין חולות המדבר. השתכנתי לי בתוך אהלי, סגרתיו היטב. אהל סיירים קטן הוא, שנטעתי אותו על חולות הנגב הנודדים, ומשמש הוא לי משכן בשעות שאינני נאלץ להיות מחוצה לו. בחוץ רוח נושבת, רוח מכיוון דרומית-מזרחית, שהבידואים נוהגים לקראה בשם "שרקיה" וברוח כזו להלך בחוץ אין זה מהדברים המלבבים.
הנה כי כן השתררה עלי הרגשת שבת אחרי הצהרים, משהו מעין מנוחה כללית. דבר מיוחד אין לבצע, ונשאר זמני פנוי לקריאה, אם יש מה, או לכתוב לך. ואמנם, תחת להרהר מחשבות סרק, כאלו שכעבור רגע הן פורחות ממוחך ומעירות אותך שוב להרהר בחדשות, מוטב שאטול את העט בידי ואמלא עמודים למען תת אות חיים לחברתי שם במרחקים.
חי הנך סתם כך בעולמך שלך. יום כקודמו עובר, לפעמים משאיר משהו אחריו ולפעמים אינו משאיר מאומה. אינך יודע במה תציין את היום הזה משאר אחיו, אינך יודע אף כיצד ייקרא לו, מה מספרו בין רעיו האחרים. אך לפתע הבט בראש הגליון וראה: שנה חדשה היא - 1949. הרי שאין זה יום כשאר הימים, ואתה מתחיל לעשות חשבון מעט לשנה שעברה או לשנה שתהיה. אני, שעיני נשואות אל העתיד, צופה אל השנה שתהיה וחושב: מה רוצה אני שתביא לי שנה זאת? צריך אני לברור מתוכי את החשובה בבקשותי. אולי - שהמלחמה תסתיים בנצחוננו? כבר נמאס לשמוע זאת, אך כשרואה אתה מה מוציאים עליה, על מלחמה זו, כמה כוחות אדם, אספקה, אמצעים ועוד הרבה דברים אחרים, מושקעים בגירושו של הפולש מהארץ; כשיודע אתה שלולא זאת היו כל אותם דברים יקרים מושקעים בישוב, זה הטמון עתה בחולות המדבר ושוכן בבונקרים מבלי יכולת לעבד את שדותיו; כשרואה אתה את החברים נופלים על ידך מאשו של האויב; כשקורא אתה על רבים רבים שנפלו במקום אחר, - הרי רוצה אתה לגמור עם כל זאת ולו במחי יד אחת, להתחיל לבנות ולא לחשוב תמיד רק כיצד להרוס.
ושוב אומר לך דברים שבוודאי שמעת גם מפי אחרים. רוצה אני לחזור הביתה, וגם זו סיבה שרוצה אני בגמר המלחמה. כל עוד מלחמה תהיה, - לא אוכל לשבת בשקט בבית, כל עוד חברי לוחמים, וכעת כשיודע אני פירושה של מלחמה (לא הרבה אך מעט), לא אוכל לשבת בבית. ואם הביתה רוצה אני לחזור, הרי ממילא רוצה אני בסיום המלחמה.
אתמול יצאתי לסיור עם החבריה לכיוון הגבול המצרי. הלכנו ורגלינו שוקעות בחול הים הקריר. הייתי מוריד את נעלי ומהלך כך יחף, שוקע בחול הצונן.
אי-פה אי-שם ראינו חלקות שדה מעובדות, שלרוב נמצאות הן בואדיות השטוחים. האדמה בחלקות אלו נראית טובה למדי ובמעט מים יכולת להצמיח יבול הגון. בתוך הואדיות נגלות אי-פה אי-שם חצרות קטנות. בתוכן שוכנים הבדואים הנודדים. מחרשת-עץ מוצנעת בתוך הקש המועט. עתה עזבו הללו את הכל והדרימו.
הנה, רואה אני - באו להחליף אותנו, לכן אפסיק ואשלח את המכתב לך.
יאיר
מתוך "יאיר" - חוברת לזכרו, בהוצאת גבעת השלושה, טבת תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.