מחנה אי-שם, יוני 1948
רב שלום לך, אמי היקרה!
הרי מכתבי הראשון כחייל, ואתחיל לא בתיאור חיי כחייל, אלא דווקא בהתנצלות. והרבה יש לי להתנצל. לא אתחיל עכשיו לברר לך באיזו צורה התגייסתי. עוד חזון למועד ואספיק לספר לך על זאת. ביום חמישי אחרי הצהרים התגייסתי באופן פתאומי. ניגשתי אליך בריצה, אך לא מצאתיך בבית. חשבתי שעוד באותו יום אוכל לבקרך בשנית, אך כל עמלי עלה בתוהו. היום החלטתי לכתוב לך מהנעשה אתי ויהי מה. ראשית, שלם אני ובריא, נראה טוב מאוד ולא חסר לי דבר. לעת-עתה אני מתאמן, ואימונים אלה, כנראה, יימשכו עוד זמן רב, לפחות שבועיים וחצי.
מה מצב רוחך, אמא? אל נא תהיי מדוכאה. כל רע לא יאונה לי. היי סמוכה ובטוחה שאחזור אליך בקרוב, והנצחון בידינו. אצלכם בודאי כל יום אזעקות והחיים במקלט מהווים חלק הגון מהחיים. גם אצלנו זה לא חסר. הזהירות היא כלל חשוב, ואין לזלזל בה כלל וכלל.
היום קיבלתי בגדים וכל אשר חסר לי, ועכשיו אני ממש כחייל לכל דבר. כאן נמצאים אנו במחלקה שלושה מהגבעה ועוד ארבעה מההכשרה שלנו. כך שדי שמח ויש על מי לסמוך.
בנך אוהבך
מתוך "יאיר" - חוברת לזכרו, בהוצאת גבעת השלושה, טבת תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.