אלבום תמונות
רוחנו מדוכאת מאוד. הרגשה משונה אופפת אותנו בזכרנו כיצד נפלת. היתכן שיאיר נפל? שאלה ארורה זו מנקרת במוחות רבים מאתנו.
חבר היית לנו, עליז, כשחיוך משתפך על פניך, יקר רוח. זכורני את חיינו במחנה קבע, את חיינו במשלטים, אשר ישבנו בהם. והנה באה פעולה זו.
עוד עתה זוכר אני באיזה קור רוח עבדת בקיצוץ התיל, בקור הרוח, אשר רק אתה חוננת בו. ציפינו כל רגע שירגישו בנו, אך פעולתך נעשתה בשקט ובשלמות. ידעת שחבריך שוכבים מאחוריך ומחכים לתוצאות עבודתך. שמנו מבטחנו בך, שתעשה הכל ותצליח, ואכן, כך היה הדבר.
אחרי כן היה קרב. לא יכולנו לחשוב עליך כפרט. רק ידענו שנפגעת. בפגיעתך צוית עלינו להמשיך, להמשיך ולדרוש את דמך מידי אויבינו, כי תמיד ששת אלי קרב, ועלבון צורב ניכר היה בפניך, כשפעם לא הורשית לצאת אליו.
כחברים לנשק המשכנו בדרכך אשר הופסקה באמצע. האויב שילם מחיר יקר בעד דמך. בחמת זעם הסתערנו קדימה, כשלנגד עינינו חולפת תמונתך: והנה אתה מחייך את חיוכך, הכובש לב כל איש.
אדם פשוט היית, מגמתך - עבודה ובנין. רצון חיים עז פיכה בכל רמ"ח אבריך. באשר פנית הוקירוך, כי חבר היית לכולנו.
זוכר אני את בואך אלינו, זה מקרוב באת, כי עסוק היית בעבודה במשק. חדש היית בשורותינו, אך התאקלמת מהר בתוכנו. דאגותינו היו דאגותיך ותלאותינו - תלאותיך. בשמחה קבלת הכל, כי ידעת למען מה אתה עושה זאת. ולכן אהבנוך.
רע וידיד היית לנו ורע וידיד תהיה לנו עד עולם. אתנו תהיה באשר נפנה, כי בדמך התחשלה ידידותנו.
שלום לעפרך, יאיר! אתך אנו, באשר תדרוך כף רגלינו. וזכר נזכר, כי רק לשלום פנינו מועדות.
מוטקה ט.
מתוך "יאיר" - חוברת לזכרו, בהוצאת גבעת השלושה, טבת תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.