נולד בעיר קאליש שבפולין, להורים עמלים, עוד בילדותו נתיתם מאביו. למד בבית-ספר עממי, היה חבר ב"השומר-הצעיר" (לנוער). למד מקצוע בענף המתכת.
בן 16 היה בפרוץ מלחמת-העולם השניה. מאז עד יומו האחרון מצאוהו תלאות הרבה. כבר ב-1939 גורש ע"י הנאצים הכובשים מעיר מולדתו יחד עם בני משפחתו ועם עוד אלפי יהודים בני-עירו - לגליציה.
שם גוייס לעבודת-כפיה. אחר כך מתחילה פרשת גיטאות ומחנות-ריכוז.
הועבר ממחנה למחנה, ותמיד נמצא בצל הכבשן. בינתיים השמידו הנאצים את כל בני-משפחתו. בגלל מבנה-גופו הפיסי מצא חן בעיני אחד התליינים של הס. ס. ומינוהו לטיפול בחזיריו ובכלביו... אולי בגלל זה ניצל אז ממות בטוח.
עם גמר המלחמה שוחרר ע"י הסובייטים ממחנה-ריכוז בצ'כיה. חזר לפולין בתקוה למצוא שריד מקרוביו. אולם לשוא. אף אחד מהם לא נשאר בחיים. מיד עזב את פולין בדרכו לארץ-ישראל. אולם לא בנקל הגיע לארץ. שוב נדודים ממקום למקום, שוב חיי-מחנות. יצחק לא התלונן. להיפך, תמיד הושיט יד-עזרה לחבריו - אחים לצרה. מי מן המחנות שהוא עבר בהם לא הכיר את הכדורגלן "איזאק" ? אהדה ואהבה עורר אליו, כי היה חומת-מגן לכל אשר מסביבו.
סוף סוף הגיעה שעתו לעליה, ועדיין לא בא הקץ לסבלון אחרי נדודים,בלב-ים משך שבועות, התקרבה אנית-המעפילים "כתריאל יפה" אל חופי הארץ. אבל הבריטים הזדרזו - ותפסו אותה. ויצחק גורש באכזריות, עם יתר חבריו, לקפריסין.
גם שם,במחנה-הריכוז החדש, רכש לו יצחק את חיבת כל האנשים שבאו במגע אתו. שם גילה את אופיו העדין בהתנדבותו התמידית לכל מיני שירות כדי להקל על גורלם המר של אחיו-חבריו.
ומה רבה היתה שמחתו כשהגיע תורו לעליה ממש! בשנת 1947 בא לארץ והתיישב בפתח-תקוה. אך את המנוחה לא ידע. לא הספיק להתאקלם קצת - וכבר הוא עוזב את עבודתו ואת חבריו ב"השומר-הצעיר", ולקריאה הראשונה אחרי הכ"ט בנובמבר, התיצב בין שורות הפלמ"ח בגליל העליון. כאן הוא מצטיין בעוז-רוחו ובאומץ-לבו. בגבורה נפלאה הגן על כבוד עמו וארצו. נלחם - ונפל.
כך עלית, יצחק, עם העולים לעקדה על מזבח המולדת, ואתה שבע עמל ונדודים וסבל. דומה, שמרת על נפשך כל הימים שלא תפח אותה על אדמת הגויים. והנה יצאה נשמתך בטהרה. יהי זכרך ברוך לעולמים.
מפי יקיריו