אלבום תמונות
ח' שבט תש"ח (4 חודשים לפני מותו)
לחברים שלום!
לרשותי עומדות עוד דקות מספר, עד צאת השיירה, ואני מנצל הזדמנות זו לכתוב לכם משהו.
הגענו בשלום לירושלים, אבל לא היתה לנו אפשרות להמשיך. בקושי רב הסתדרנו במשך הימים. רק היום ניתנה לנו האפשרות להגיע למקום המנוחה.
אני חוזר עכשיו מהלוית הנופלים, שביניהם נמצא אחד חברי הקרובים. האבל עמוק, אבל עצור. אני מוכרח לסיים.
דרישת שלום לכל אנשי המוסד. אבקשכם לכתוב הרבה. נא גם להודיע לילדים שאשמח מאד לשמוע משהו מפיהם.
אקוה שבפעם הבאה יספיק לי הזמן לכתוב גם מכתבים פרטיים.
דרישת שלום לכל החברים.
ממני יחיאל
כפר עציון, כ"ה שבט תש"ח (שלושה וחצי חדשים לפני מותו).
לקב' "גור אריה" שלום!
ראשית אני רוצה ל"הצטדק" במקצת על שאני פונה אליכם. היתה תקופה שנדמה היה לי, שעבודתנו המשותפת במשך שנה תמימה לא נשאה כל פרי, ונשארנו רחוקים האחד מהשני מביום כניסתנו למוסד. אבל מסיבת-הפרידה שערכתם לי הוכיחה לי, שבכל זאת נקשרו קשרים בינינו, לפחות בין חלק מכם לביני. אל אלה מכוון מכתבי, וכן לכל יתר ילדי המוסד, שאני חשבתי לחניכי, והם ראו אותי כמדריכם.
ודאי שמעתם כבר על מקום הימצאי. לעתים קרובות אני נזכר כאן בטיול שערכנו בקיץ לסביבה זו (דרך אגב, בהיותנו בכפר עציון יצאתי אחר הצהרים עם קבוצה קטנה לטיול ועברנו לגבעה ממול לכפר, גם הצטלמנו שם. מגבעה זו באו חלק מהמתקיפים בהתקפה הגדולה. לואדי, שרצינו אז לרדת לתוכו, אין איש מעיז היום להתקרב). אבל המקום לבש עכשיו צורה קצת אחרת. נמצאים אנו כאן במדינה עברית קטנה - שארכה וכן רחבה כ-5 ק"מ. אני נזכר שבבקורי הראשון בסביבה זו, למעלה מ-5 שנים, לא נמצא באזור זה שום ישוב יהודי. ועכשיו יכול גוש זה לעמוד בהתקפה נגד עם רב. בלילה נראית מכאן כל שפלת החוף נוצצת באורות הישובים הרבים. ומה מצער שלא ניצלנו הזדמנויות שהיו לנו גם כאן ליצירת ישובים נוספים. את אשר לא עשינו לפני שנים מעטות במאמץ לא רב, נצטרך להשלים בעתיד במאמץ כפול ומכופל. אבל יש תקוה. בהיותי בקב' "עין צורים" שמעתי מפי אחד החברים, כשנודע לו שמי, שאני הייתי מועמד להדריך אותם בהיותם קבוצת נוער בטירת צבי. ואמנם נזכרתי: עם שחרורי, לפני כשלש שנים, רצו לשלוח אותי להדרכה לטירת צבי, אבל אני לא רציתי לשמוע מזה והלכתי לקבוצה. לא זכיתי אז להדריך קבוצה שתיאחז בהרים אלה. אולי אזכה לקצת נחמה מכם.
על מעשי כאן אין הרבה מה לכתוב. עוסקים בהדרכה. אם אוכל פעם לבקר אצלכם אולי אספר לכם קצת על זה.
דבר אחד התברר לי כאן: אותם מאמצים, שמדריכיכם משקיעים בעבודה, ראויים להערכה הרבה יותר גדולה, מכפי שהדבר נראה בעיניכם. מי כמוני סובל היום מאנשים, שלא קבלו חנוך מתאים, ומי כמוני יכול להעריך חניכים, שקבלו עליהם עול חינוך, ומדריכים שמוסרים הרבה מנפשם למען תיקון החינוך. דוקא שעת-המבחן בה אנו נמצאים כולנו, וביחוד בגוש זה, יכולה לשמש קנה מדה להערכתנו.
המדרש אומר שנמרוד השליך את אברהם לכבשן. אברהם יצא ממנו בשלום. גם אותנו השליכו רשעי עולם לכבשן. נשתדל כולנו, שמכור-היתוך זה נצא כולנו מזוקקים מכל סיג כאברהם בשעתו.
אל תשכחו, שבין חניכי כיום נמצאים בחורים המבוגרים מכם רק בשנה או בשנתים. האם תהיו מוכנים גם אתם בבוא הזמן? וכטובים שבינינו? הלואי!
ולמדריכים ולכל המטפלים בכם אגיד:
הכפילו מאמציכם! הרבו במסירותכם! יש שכר, ושכר גדול, לעבודתכם. אל יאוש לאחר כל התנגשות ולאחר כל כשלון. ממרומי עציון מטשטשים כל הפגעים הקטנים. והסך הכל של עבודתכם מצטרף לחשבון עמידתנו במבחן.
עם כל הרצינות שבמכתבי עד כאן, הרי סדר יומנו היום-יומי הוא פשוט ורגיל. אתם בודאי מתארים לכם את המצב קשה בהרבה מכפי שהוא באמת. בימים שמזג האויר יפה, הרי זה פשוט תענוג להתהלך כאן על הגבעות המוריקות, כששמש חורף נעימה מחממת אותך. היום, למשל, מזג האויר הוא "זועה". כשהלכנו לארוחת-בוקר (עליכם לזכור שלכל ארוחה אנו צריכים ללכת כרבע שעה) קפאו האף והפה. את האזנים אנו מכסים בכובעים שקבלנו כאן. הגשם הצליף על פנינו ודקר אותנו כמו בסיכות. וזה לאחר שאתמול היה מזג האויר נפלא. השמש זרחה וחיממה כהוגן, והיו כאלה שחזרו הביתה כשהם מזיעים. אבל גם על "הזועה" של היום נתגבר, ומחר נוכל לטייל להנאתנו.
נדמה לי שהארכתי הפעם יותר מכפי הרגיל. אקוה שגם אתם תכתבו לי בפרוטרוט על מעשיכם, למודיכם, עבודתכם ובלוי הזמן החופשי שלכם. עליכם לזכור שחיי המוסד הולכים ונשכחים מלבי, ואני הלא רוצה לדעת על הכל כאילו עוד חייתי ביניכם.
דרשו בשלום כל אנשי המוסד מגדול ועד קטן.
יחיאל
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח