אלבום תמונות
יחיאל איננו...
המלים נפלטות מן הפה, האוזן קולטת את הצליל, אך הלב אינו מאמין ואינו משלים, כי מקומו של יחיאל ייפקד עכשיו במשפחתנו. רק בן עשרים ושבע שנים היה בנפלו. בן יחיד להוריו. בשמחה עוקבת המשפחה אחרי שלבי התפתחותו: מתחיל ללכת לבית הספר, גומר אותו, חוגגים את הבר-מצוה שלו, עולה לארץ, לומד בבי"ס תחכמוני, נכנס לסמינר ומסיימו בהצלחה. שמחה בבית, ההורים מחכים לכף נחת ממנו, והנה הקץ המר. בין סלעי המגור של גוש עציון נפח את נפשו כגבור מלחמה, נאמן לאלוהיו, לעמו ולארצו. שנים הכשיר את עצמו בפלמ"ח הדתי לתפקידים רבי אחריות, גילה יכולת ומסירות, וקיים בנפשו מה שדרש מעצמו ומאחרים. אציל נפש, ממעט בדיבור ומרבה לעשות - תכונות נעלות אלה ניכרו בו משחר ילדותו. לא איש מלחמה היה לפי טבעו. לחיים כשרים של חקלאי נשא את נפשו, לכרות ברית עם האדמה, וחוזה בחלומו חיי-עמל מבורכים בשדות ישראל. נסע לשדה יעקב להכשיר את עצמו לחקלאות, עבד קשה מן הבוקר ועד הערב, לא התלונן, באהבה ובסבלנות עבר את דרך ההכשרה מתוך אמונה כי "עובד אדמתו ישבע לחם". מאחורי המחרשה נלקח למערכה עם פרוץ המאורעות והתחלת מלחמת השחרור, ועל במותיה נפל חלל.
יחיאל, מחשבותיך ברגעיך האחרונים היו בודאי מוקדשות להוריך, שנפרדת מהם בלי אומר ודברים בלכתך לדרכך האחרונה, כאילו אמרת להם: אל תצטערו, לא למעני עזבתיכם אלא למענכם. ולהורים ייאמר:" מנעו קולכם מבכי ועיניכם מדמעה כי יש שכר לפעולתכם". יש חיים ארוכים וקצרים ויש קצרים וארוכים.
יחיאל ז"ל בחייו הקצרים קנה לו את הנצח.
אשריכם ואשרי יולדתו!
אהרן
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח