אלבום תמונות
בחזרנו ארצה לבנות פנתנו השוממה והחרבה, עטו עלינו כל העורבים למיניהם, לנקר באשפות חציהם, ולהפריע בבניננו בעזרת צרים צוררים, הם לא יכלו לראות בהפרחת השממון, הם מלעיבים במלאכי אלקים הבאים בשליחותו של המקום, שלא רצה בתוהו ובוהו, אלא בבנינו של העולם. אבל, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, אלה הם הצעירים, בנים-בונים המוחצים ומקרקרים כל בני שת ושאר מבלי עולם, והם גם מוסרים את נפשם לתעודה זו. בין הכוכבים המאירים האלה נצנץ באור מיוחד יחיאל שלנו. אני רוצה להפטיר עליו מה שהפטיר ר' זעירא על פטירתו של ר' ברן בר ר' חייא (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח) והוא רק בן עשרים ושמונה, וכך אמר: "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל" - אם מעט ואם הרבה ישן אין כתוב כאן אלא אם מעט ואם הרבה יאכל. למה? ר' בון דומה לפועל זריז שהיה עושה בשעתים יותר מה שאחרים עושים ומתיגעים כל היום כולו, לעתותי ערב קבל הוא שכרו משלם, כאילו עבד יום שלם כיתר הפועלים. אין הפועלים יכולים להתרעם עליו לאמר: מדוע אנו מתיגעים כל היום והוא לא נתיגע רק שעתים ומקבל שכר כמונו. משום שהוא פעל בשעתים יותר מה שהם עשו כל היום, כך יגע ר' בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שנה". יחיאל בעשרים ושבע שנותיו יגע ופעל למען החדרת הרעיון הדתי בתוך שורות הלוחמים המסורים יותר ממה שיכלו מורים ותיקים וקשישים להועיל. הוא היה סמל המסירות והצניעות, הענוה והתום.
יחיאל לא היה בן יחיד להוריו בלבד, אלא יחיד לידידיו, חבריו ומכיריו. הצניע לכת, לא הבליט את עצמו, אף כי הצטיין בכל. עם הקמת חטיבת הפלמ"ח הדתית היה הרוח החיה של החבורה באומץ לבו. הוא היה בעל רגש דתי מתוך הכרה ודעת שמעטים מן הצעירים זכו לכך. היה מסתפק במועט, הסתגל לכל דבר בקלות ולא דרש לעצמו שום דבר, היה מסוג האומרים מעט ועושים הרבה. בסערה עלה השמימה, אבל כוכבו לא דעך. הוא מאיר לחבריו וידידיו הזוכרים ברטט ובהערצה את הבחור התמים, שמסר נפשו הטהורה על קדושת האומה והמולדת.
הרב אלתר מאיר
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח