אלבום תמונות
בס"ד יום שלישי
לח' וש' שלום רב!
כפי שהבטחתי, אני מקיים ועונה לכן במכתב זה. הזדמנות זאת נפלה לידי, בתור ש"ג (שומר גדוד). אני כרגע נמצא מאחרי גדרות תיל בתוך אוהל מעצר... (תמתחו קצת)... (ועוד קצת)... אני שומר כרגע על אחד האסירים מהמחלקה שלנו, שעשה כמה שטויות ומסיבה זאת, אני כרגע השומר שלו ופנוי לכתוב. הוא מסכן, יושב בחוץ עם כובע פלדה, ובלי שרוכים ואני צריך לשמור עליו פן יברח. פשוט מצחיק לחשוב שאני שומר עליו...
אצלי המצב שפיר פחות או יותר, נראה לי שכאשר אגמור את הטירונות תיגמר התקופה הקשה ביותר בחיי. אתכן כמה שזכור לי ראיתי רק בשבת לפני שבועיים כשעוד היינו בבסיס. בנתיים עברה עלינו עוד תקופה קשה מאוד (ואולי הקשה בכל הטירונות) של ה"סדרה" ליד מגדל-צדק. אותו מגדל אשר אליו היו נשואות עינינו לקראת כל מסע, נהפך לסיוט. אותו כביש נחשונים אשר עליו טיילנו להנאתנו, הפך לכביש אשר עליו הוצאנו את מיטב ה"מיץ" שלנו.
אני מפסיק בשורה זו, משום שמכאן ואילך איני רואה מה שאני כותב בגלל שחושך, אני מקוה שהמשך המכתב יהיה בקרוב.
אני כרגע ממשיך את המכתב וזה כבר בבסיס ביום ראשון בערב. חזרנו לבסיס ביום חמישי בערב, עם משאית. הגענו כמו בהמות משום שנכנסנו כ-40 איש לתוך חצי משאית, כשהחצי השני הוא ציוד. נדחסנו ונדחסנו עד שסגרו את הדלת. מכאן ואילך אחד שהזיז רגל זכה לצעקות מכל החבר'ה, משום שזה השפיע על כולם.
שעות השינה שלנו מצטמצמות לשעה, שעתיים ושלוש בלילה. ביום שישי היה מסדר מ"מ (מפקד מחלקה) והוא תפס כל מיני סיבונים של החברה והתעצבן על המחלקה. כרגע אנחנו מסוכסכים עם כל הסגל, ואנחנו מחכים לקדרי"ם בלי סוף. במיוחד השבוע כשמחכים לנו שני מסעות רציניים אחד של 30 ק"מ, ואחד של 70 ק"מ (כולל אלונקות). איך שלא יהיה, הזמן פועל לטובתינו ויש עוד 17 יום לסיום, כולל שבתות.
טוב תראו לפי מה שאני רואה יקח הרבה זמן, עד שאגמור מכתב זה, משום שאני כותב שתי דקות והולך לשעתיים למסדרים וכו' - כך שאם אמשיך בצורה זו, יתאחר המכתב עוד הרבה. לכן אני מסיים בזאת, אני מקווה שתקבלו בהבנה את החייל המשתדל בכל כוחו לענות, מכתב לשתי בנות מושבו, אשר כתבו לי מכתב מעניין ומשמח (טוב, כנראה שהתחלתי לחרטש...)
להת'... (מי יודע מתי)
מוטי