קורות חיים
מרדכי-יהודה (מוטי) בן נחמה ושמשון, נולד במושב נחלים ביום כ' באדר תשי"ד (25.3.1954). הוא למד בביה"ס היסודי האזורי "מודיעין" והמשיך את לימודיו העל-יסודיים במסגרת "ישיבת נחלים". נער עירני ונבון היה מוטי, אח טוב לשלוש אחיות ובן אוהב להוריו. מוטי התעניין מאוד במשק של הוריו במושב נחלים, טייל בשבילי הסביבה ולמד את שמותיהם של צמחים ושל שיחים. בישיבת נחלים בחר להעמיק בנושא הביולוגיה, מתוך התעניינות כנה בכל הנוגע בחי ובצומח בארץ-ישראל. בשעות הפנאי נהג לפרוט על מנדולינה, ואחר-כך החל לנגל בגיטרה. הוא אהב לצייר, חיפש ומצא בולי-עץ בעלי צורות שונות, והשתמש בהם לצורכי קישוט הבית. אך יותר מכל אהב לטייל בדרכי הארץ. מוטי היה חניך תנועת "בני-עקיבא", ודגל ברעיון ההתיישבות החקלאית. שני עקרונות יסוד הנחו אותו, גם בילדותו וגם בבגרותו: יראת התורה ואהבת הארץ. בימי שירותו בצה"ל הגשים את עקרונותיו הלכה למעשה.
מרדכי גוייס לצה"ל בשלהי יולי 1972, ולאחר הטירונות שירת במסגרת הנח"ל. הוא למד במסגרת ה"הסדר" בישיבת המתנחלים בקרית-ארבע, והשתלם כרובאי. ימים אחדים לפני ראש השנה תשל"ד, ירד מוטי עם חבריו מישיבת קרית-ארבע לבסיסי צה"ל בסיני, כדי לערוך תפילות חג לחיילים. במסע שליחותו הגיע למעוז "אורקל", בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. הוא שימש שליח ציבור לחיילי המעוז, והחליט לא לחזור לישיבה לעשרת ימי התשובה, אלא להישאר עד יום הכיפורים, כדי להקל על חיילי המעוז את נטל השמירה. סיפר אילן תור, אחד מחבריו של מוטי, שבאחד הלילות הצליח להתקשר עם מוטי ב"אורקל". מוטי התלהב לשמע קול ידידו, והשניים למדו פרקים מתוך "אורות התשובה" של הרב קוק דרך מכשיר הקשר. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נהרג מוטי בקרב עקוב מדם נגד המצרים במעוז "אורקל". תחילה הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. לאחר שנמצאה גופתו בשטח האוייב, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הוא השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
בן 19 וחצי בנפלו.
במכתב תנחומים להורים השכולים, כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "מרדכי ז"ל שירת בנח"ל המוצנח. הוא היה חייל מצויין וחבר נאמן. כל מי שהכירו - אהבו".
חבריו של מוטי בישיבת קרית-ארבע, אילן תור ונתן מרגלית, שנלו בשבי המצרי, העלו על הכתב זיכרונות מימי מלחמת יום הכיפורים, וסיפרו על דרכו האחרונה של מרדכי.