בוירסקי אריה בן אסתר ומרדכי, נולד ביום כ"ח בסיוון תשכ"ב (30.6.1962) בפתח-תקוה. הוא קיבל חינוך תורני, למד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים ובישיבת ההסדר באפרת.
בפברואר 1982 התגייס לצה"ל, עבר קורס טירונות ושירת כחייל קרבי. במאי 1984 השלים קורס מתקדם כחובש קרבי ושירת בתחנת איסוף גדודית. במלחמת שלום הגליל עלה עם יחידתו ללבנון. כשהתקרב מועד שחרורו מן השירות הסדיר, הוא הביע את משאלתו להמשיך ולשרת ביחידתו. למפקדיו ולחבריו אמר: "הצבא השקיע בי בקורס חובשים קרביים ואני צריך להצדיק את ההשקעה".
בים ז' באב תשמ"ד (5.8.1984), שבועיים לפני שעמד להשתחרר מצה"ל, נסע בנגמ"ש באיזור עמיק שבלבנון, במורדות המזרחיים של הר ברוך. הנגמ"ש עלה על מוקש ואריה נהרג. בן 22 היה במותו.
הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בפתח-תקוה. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. שר הביטחון משה ארנס כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "על אף היותו תלמיד ישיבת-הסדר באפרת, ויתר על חופשת הלימודים והתנדב לשרת מלוא תקופת השירות בלבנון. היה חייל מצטיין, בעל יוזמה, כושר ארגון וחבר למופת".
מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "לכולנו, מפקדים וחיילים, היה אריה דוגמה וסמל. חייל למופת, אחראי, מסור, נבון, בעל חוש טכני מעולה, שופע רעיונות ובעל יוזמה".