לזכר אחינו יוסף בן יחזקאל וחיה יסקין,
=======================
נכתב בשנה למותו (י"ט אייר תש"ט).
יוסף אחינו, הגיבור שנפל עם קום המדינה להגנת המולדת.
יהי זכרו ברוך.
יליד פתח-תקוה. יחד עם התפתחות המושבה גדל והתפתח. תמיד עליז ושמח בחלקו. אהבתו לארץ לא עזבה אותו. משחר ילדותו דבק במסורת אבותיו אשר עזבו את רוסיה בשנת 1903 ובאו לארץ והשתקעו בפ"ת. הקימו משפחה מרובת ילדים אשר קבלה את פרס הילודה מבן-גוריון. למד בבית הספר "נצח ישראל" בנים ולא נתש את המסורת, דבק באלוהיו ושמר על המסורת.
גם בהיותו בגולה באירן, שנתיים, לא שכח את עירו ועמו וכתב לראש העיר פ"ת, מר יוסף ספיר, התעניין לדעת איך מתפתחת העיר ומצב גודלה. שמח בהתפתחותה.
תמיד השפיע טובו על סביבתו ובאירן בין ילדי הגולה אשר לא ידעו את ארץ ישראל ומנהגי ילדיה, לימד אותם לאחר עבודתו את שירי הארץ, המסורת וחגי ישראל. שמח ומאושר היה בין ילדיו יחזקאל בן ה-7 ושרה בת ה-3 ומשפחתו. בחוזרו מאירן עבד קשה ולא נרתע. מבין הראשונים היה תמיד בשמירה ותמיד התנדב לכל דרישה.
בעומדו בשמירה במושב בית גאולים שבקרבת מקום מגוריו, נתניה, הותקפו ע"י הערבים והיה צורך להעביר קשר לתגבורת ולנשק, כי לא היה להם. לא חשב מה יכול היה להיות, התנדב למלא את החובה ולהזעיק עזרה ולהציל את המושב. ראשון יצא מהעמדה ולאחר כמה צעדים פגע בו כדור מרצחים והפסיק את נר חייו.
אח יקר ומסור, בעל מידות טובות, הלך מאיתנו בהגינו על המולדת בשדה הקרב. בכל מרצו וחום ליבו הצטיין בטוב ליבו לנכונות להקרבה עבור הזולת. במות עליו אביו ועודנו צעיר, היה שומר על המסורת ולא החסיר מעולם באמירת הקדיש לזכר האבא. ולזכרו נידב בכסף הראשון שהרוויח, ארון ופרוכת לבית-הכנסת של חב"ד, על שם אביו, שאת בית הכנסת הקים.
היה נאמן לכל בני המשפחה, ובייחוד לאמא שנשארה אלמנה מאבא שנפטר צעיר ואנו היינו עוד ילדים צעירים, חסרי כל והוא היה לנו כאבא טוב.
חבל על האובדן, ולא נשכח. יהיה זכרו ברוך. בבנין הארץ יתנחמו כל אלה שכבדוהו ואהבוהו לנצח הי"ד.
על קברו כתבתי לזכרו, לפי ראשי התיבות של שמו - יוסף; י - יחיד בעמדה נפלת ו - ובגופך חבריך הצלת ס - סבל ויסורים לנו נשארו ף - פריחת חייך באמצע נפסקו
מאחותך שאותך לעד לא שכחה
וולך דבורה
פתח-תקוה