קורות חיים
יוסף, בן חיה ויחזקאל, נולד ב- 1912 בפתח תקוה. למד בבית הספר "נצח ישראל", והיה נאמן כל ימיו למסורת אבות. בעודו צעיר נתייתם מאביו, וליום השנה לפטירתו נידב לזכרו משכר עבודתו ארון לבית-הכנסת של חסידי חב"ד. עבד שנים אחדות כנגר סוגר לתיבות פרי-הדר, ואחר-כך למד מסגרות ועבד בבתי-מלאכה מכניים, ושנתיים עבד במקצוע זה במפעל האשלג בדרומו של ים-המלח ובצפונו. בכל המקומות השביע את רצון נותני העבודה, ונפרד מהם בכבוד ובתעודות שבח. תמך באמו האלמנה, ובמזגו הטוב נתחבב על כל יודעיו.
בינואר 1940 עזב את העבודה כדי להתנדב לצבא, ומשלא נתקבל הלך לעבוד שנתיים בשירות מאמץ המלחמה כמסגר, במפעלי הנפט בעבדן שבפרס. שם יסד בית-כנסת לעובדים דתיים, ובשעות הפנאי היה מטפל בילדי היהודים תושבי המקום, נוטע בהם אהבה ליהדות ולארץ-ישראל, מלמדם משירי הארץ, ועורך להם נשפים חינוכיים. גם משם היה שולח תרומות לקרן-הקיימת-לישראל, ולבית-כנסת חב"ד בפתח-תקוה.
משחזר לארץ חי בשלווה בקן משפחתו, ובמשך הזמן נולדו לו בן ובת. היה מעורב עם הבריות, ושקד על טובת הציבור ובניין הארץ; ובהזדמנויות שונות, מתוך מגע עם יוזמי תעשיות, היה משתדל למשוך אותם להקמת מפעליהם בפתח-תקוה או בנתניה, וכתב לראשי הערים הללו שישתדלו מצדם למשוך בעלי יזמה למקומותיהם.
קיים את חובתו בשמירה, ובמלחמת השחרור שירת בחי"ם. בהיותו בתפקיד במושב גאולים תקפו הערבים את עמדתם, והוא התנדב ראשון ללכת ולהזעיק עזרה. יצא מהעמדה ואחרי צעדים אחדים נפגע מכדור, ונפל ביום 28.5.1948. נקבר בפתח-תקוה.