מספר חברו ויקטור:
=================
אין ספק שניסים היה אחד מהחברים החביבים והמקובלים על כולם. נועם הליכותיו, שנינותו ומעשי-הקונדס שלו חיבבוהו על כולם. בבית הספר לא היה מן המצטיינים למרות שהיה מסוגל להגיע להישגים בלתי-מבוטלים. הוא לא אהב להתבלט והעדיף להישאר אחד מן השורה. זכור לי מקרה בבית הספר; ניסים הבחין בכך שהחבר מעתיק ממנו את התרגילים ואז החל לטעות בכוונה כדי "לסדר" אותו.
מספר חברו אבנר:
===============
ניסים ראה את עתידו בחיל-האוורי. שאף להיות טייס, וכדי לשמור על הזיקה למטוסים נרשם לבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. בשלבי הסיום של הקורס החליטו להעביר את מחלקתו ממכונאי-מטוסים למחמשי-מטוסים. הדבר פגע בו קשות והוא החליט לא לסיים את הקורס, ופרש שבועות מספר בטרם הסתיים.
מספר חברו אהרון:
================
פעם נסענו לשפת הים בתל-ברוך. היינו כשישה חבר'ה על קטנועים. יום שלם ניסינו לדוג ולא הצלחנו. בסופו של היום הצלחנו לדוג גד מסכן אחד, הדלקנו מדורה וצלינו את הדג. כל אחד קיבל נתח קטן ממנו. פתאום נזכר ניסים שהחבר השומר על הקטנועים לא קיבל את מנתו. בשובבותו ומצב-רוחו העליז ביקש לסדר אותו. הוא הכין עבורו את שארית הדג, כלומר - את העצמות... בתוך פיתה... כך הגיש לו.
ההוא, ברעבונו, נגס במלוא פה, לקול צחוקם של החבר'ה.
אהבנו את ניסים. יקר היה לכולנו. חדוות החיים שלו חסרה לנו, ועם זאת הוא עימנו, באשר אנו הולכים.