14.5.2008
לטטיאנה ודימיטרי שלום רב
אנחנו בעז ויונת, ההורים של נעם תמיר, מזכרון יעקב.
מאז שנעם קיבל את הטלפון שהודיע לו על מותו של גל, ביום שלישי אחר הצהריים אנחנו לא מפסיקים להרגיש את הכאב, לחשוב על גל, לזכור אותו ולחשוב עליכם.
בסוף השבוע האחרון בחייו של גל, ביום ההולדת שלו, נעם נסע לחגוג איתו בביתכם. אנחנו היינו בחו"ל, אבל נעם התקשר אלינו במוצאי שבת, כשחזר הביתה ואמר שזה היה אחד הימים היפים והטובים שהיו לו מזה זמן.
לנעם יש חברים רבים ולא את כולם אנחנו מכירים, אבל גל היה מיוחד, לא רק עבור נעם אלא גם בשבילנו. מהר מאד אחרי שגל הגיע לבקר את נעם בביתנו הוא שבה את ליבנו. אהבנו אותו. התרגשנו מהיחסים הקרובים שהיו לו עם נעם. אם אדם כלשהו קרוב ללבו של גל, כך התרשמנו, לא המרחק הגאוגרפי ולא פער הגילים יפריע לו לקשור איתו קשר הכי קרוב, רגיש ומכבד.
כשהיה ארוע חשוב לנעם - יום הולדת, בר מצווה או הופעה, היה ברור שגל יוזמן וגם יעשה כל מאמץ להגיע. לפני חודשיים היתה לנעם הופעה כנגן גיטרה בס בערב שהיה חשוב לו מאד. וגל הגיע מרחוק, אחרי יום עבודה קשה בצבא, כדי להיות בהופעה ולהקשיב לנגינה של נעם. גל הגיע ברכבת ונעם ביקש מאיתנו לחכות לו ולהביא אותו מן התחנה. זה היה מאוחר וההופעה כבר עמדה להתחיל אבל נעם הבהיר לנו שהנוכחות של גל הכי חשובה לו בעולם.
אני זוכרת שערב אחד נעם נסע לבלות עם חברים בתל אביב ולא הצלחתי להשיג אותו בטלפון. חיפשתי ומצאתי את מספר הטלפון של גל. גל אמר לי: "אני לא יודע איפה הם, אני בתורנות בצבא הערב, אבל אני אתקשר לחברים ו אעזור לך למצוא אותו". כשנעם חזר סיפרתי לו בהתפעלות על ההתייחסות של גל, ונעם אמר: "כן, גל הוא באמת מהטובים ביותר". נזכרתי בכך כשחזרנו מהלוויה ונעם אמר: "אני כל כך יודע איך הוא דיבר איתך, ישר והכי פשוט - לעזור. זה כל כך גל, זה כל כך הוא".
לפני ארבע שנים ושלושה חדשים נהרג בניה צוקרמן ז"ל בן ה-18 בפיגוע באוטובוס בירושלים. בניה היה בן-דודו האהוב של נעם, נער שמח, אוהב חיים, רגיש, פעיל, אהוב על כל בני המשפחה, ועל חבריו הרבים בני כל הגילים. נעם אמר לי שגל הזכיר לו את בניה. לב גדול שיודע לתת לכל אחד בדרכו, שנותן ונותן ותמיד נשאר מלא. בשבוע שעבר, ביום הזכרון העמדנו את תמונותיהם של בניה וגל זו לצד זו בביתנו. ואני שולחת לכם את דף התמונות שהכנו על גל. בתמונה האמצעית משמאל נעם (מוסתר) וגל בחגיגת בר המצווה של נעם.
אנחנו כותבים לכם כי אנחנו מרגישים קרובים אליכם, יודעים שילד כמו גל לא גדל כך במקרה, שזה מהבית. אנחנו מקווים ומתפללים שיהיה לכם כוח מהאהבה הרבה שגל השאיר.
נחמה וכל טוב לכם.
יונת ובעז (ההורים של נעם תמיר)