בתאריך 7 באוקטובר 2000 יום שבת ח' בתשרי יצא סיור של צה"ל בג'יפ-סופשית ובו שלושת החיילים: עדי אביטן-לוחם, מתפעל מאג. בני אברהם-מפקד הסיור ועומר סואעד - נהג.
בשעות הבוקר החל הצוות הנ"ל לסייר לאורך גדר המערכת בתחום הגזרה עליה הופקדו מבעוד מועד.
הגזרה הייתה שקטה וללא התפתחויות מיוחדות.
בשעה 12:30 צוות הסיור קיבל קריאה מהחמ"ל להגיע לנקודה 590 (אזור חוות שבעה), לבצע תצפית בשער בעקבות ידיעה על הפגנות של אנשי החיזבאלה.
כעבור מספר דקות הגיע הצוות למקום האירוע, ובשעה 12:37 לערך, צוות הסיור עלה על מטען צד גדול אשר כוון לעבר ג'יפ הסיור, בו בזמן הופעלה אש ארטילרית על התצפיות הסמוכות "גלדיולה, דליה ואסטרה" כך שהתצפית (של צה"ל) על אזור חוות שבעה - נוטרלה. בדיעבד הסתבר שהתקפות ארטילריות אלו היו פעולות הסחה לצורך חטיפת החיילים.
בשעה 12:38 צוות הסיור, קרי שלושת החיילים, כבר לא היו בשטח ישראל. חוליה שמנתה מספר גדול של אנשי ארגון החיזבאללה ארבה להם והגיעה עם שני רכבים: מסוג "ניסן" לבנה "ורנג' רובר" ירוקה. רכבים אלו "קושטו" באביזרים המאפיינים רכב של אנשי או"ם (סטיקרים UN וכו'...) בשלב מאוחר יותר רכבים אלו נמצאו נטושים בשטח לבנון כמה מאות מטרים מן הגבול ובהם נמצאו פריטים של חיילי או"ם (מדים, כומתה, מסמכים וכדומה) - מכאן המסקנה שאנשים אלו התחפשו לחיילי או"ם.
סמוך למקום האירוע כ-250 מ' בקו אווירי, ישנה עמדת תצפית גדולה של האו"ם אשר צופה בבהירות על מקום האירוע, ולהערכתנו אף ידעו וראו את מהלך החטיפה ונמנעו מלעשות דבר. צה"ל הבין מאוחר מדי כי הייתה חטיפה ורק כעבור 25 דקות הגיע המגד לשטח וביצע עיקוף לנקודה מחשש לעוד מארבים ומטענים נוספים (דבר שלקח עוד זמן יקר).
מתחילת החטיפה ועד שהעלו כוחות לאוויר לקח כ-45 דקות, ורק אז החלו בסריקות וחיפושים לא נרחבים אחר שלושת לוחמי הנדסה קרבית, אך מיד התברר כי היה מאוחר מידי והם כבר נמצאים עמוק בתוך לבנון.
בשעות ערב של אותו יום יצא ראש הממשלה דאז, אהוד ברק במסיבת עיתונאים ובא הוא הציב אולטימטום לחיזבאללה ולממשלת לבנון שאם בתוך 48 שעות לא נקבל בחזרה את שלושת חיילי צה"ל, אזי אדמת לבנון תבער (מיותר לציין שזה לא יצא לפועל).
אי קבלת החלטות של הדרג המדיני והסתפקות בהצהרות בלבד גרמה לשרשרת אירועים שהביאה אותנו למצב בו אנו נתונים היום, בחוסר ודאות מוחלט.
כעבור כמה חודשים הוקמה ועדת חקירה אשר חקרה את השתלשלות האירוע, בדקה את השטח והביאה מסקנותיה לרמטכ"ל. לאחר לחצים כבדים מצד המשפחות הובאו לידיעתם חלק מן המסקנות בעקבות מסקנות הוועדה ערך הרמטכ"ל מסיבת עיתונים ובו הוא מודיע שנמצאו כשלים חמורים בכל רמות הפיקוד וכי היה כשל מבצעי חמור בתגובה.
על פי מידע שנאסף על ידי המשפחות והועבר למערכת הצבאית, הופעל לחץ מצד המשפחות על המערכת הצבאית והמדינית כדי שיתייחסו ברצינות למידע זה ואכן כפי שלימים הסתבר - מידע זה אומת, לאחר תקופה ממושכת של הכחשות נמרצות מצד מזכיר האום, קופי אנאן, נאות מזכיר האום ונעתר לבקשת ישראל והודה שאכן מצויידים פריטים בידם אשר נלקחו מהרכבים ששימשו את החוטפים וכן קלטת המתעדת את פינוי הרכבים על ידי החיזבאללה.
לאחר מכן הוקמה ועדת חקירה של האו"ם ובה הם מצאו כי יש עוד קלטת שצולמה בידי אנשי האו"ם ביום החטיפה.
לטענתם לא צולמה החטיפה, אולם אנו המשפחות טוענות כי יש בידי האו"ם את הקלטת אשר בה ניתן לראות בבירור את החטיפה ומה מצב החיילים בעת החטיפה (העניין עדיין בהליכים).
האו"ם מחזיק במידע אודות החטיפה ולא מוסר את המידע הדרוש למשפחות אודות יקיריהם.
עד היום התקיימה וממשיכה להתקיים הפרה בוטה מצד החיזבאללה ולבנון של אמנת ג'נבה והפרת כל חוקי זכויות האדם בעולם, לגבי מסירת מידע על מצבם של החיילים ומתן ביקור של גופים הומניטריים בינלאומיים.