אנו מלווים היום למנוחתו האחרונה את רב אלוף (מיל') רפאל איתן הרמטכ"ל האחד עשר של מדינת ישראל.
ישראל איבדה היום את אחת מהעזות והמופלאות בדמויות שהצמיחה הארץ הזאת.
צה"ל איבד לוחם ומפקד אשר גם אני כמו רבים נשאתי אליה עיניים, כנער, כלוחם, וכמפקד צעיר וגדלתי על מופת פועלה.
"כי האדם עץ השדה" נאמר במקורותינו, קשה לחשוב על האדם שדימוי זה הולם אותו יותר משהלם את רפול.
איש אדמה, בן הארץ ואוהב גדול של נופיה; אבן מאבני המקום- שורשי כמוה, מחוספס כמוה ואיתן כמוה - תמיד נוף המולדת.
בן תל-עדשים, אוהב אדמה אשר בנסיבות חיים אחרות היה וודאי מוצא את סיפוקו בעבודת הקרקע שכה אהב.
אך תחושת האחריות, אמונתו וערכיו גרמו לו לבחור אחרת ולהקדיש כמעט את כל שנות חייו ומרצו לביטחון ולהגנת המולדת.
כנער צעיר לימים התגייס לפלמ"ח. במלחמת העצמאות לחם בחטיבת "הראל" בגדוד "הפורצים" בקרבות הקשים על הדרך לירושלים ובתוכה ונפצע בקרב הקשה במנזר סן- סימון.
בן דור תש"ח, דור הצברים הראשון אשר "נשא את עמו עלי שכם", "אותו שנתון שבזכותו, אולי לא רד העם שאולה" כמילותיו של נתן אלתרמן.
בתום מלחמת העצמאות השתחרר מצה"ל ושב לאחר תקופה קצרה חזרה לשירות ביחידת הצנחנים.
מכאן ואילך, תחנות חייו של רפול הן גם הצמתים המרכזיים בתולדות המאבק והלחימה על ביטחון ישראל: פעולות התגמול; פציעה בפעולת כינרת - אשר על חלקו בה הוענק לו איתור העוז; מפקד גדוד הצנחנים שצנח אל מיצר המיתלה בקדש; מפקד חטיבת הצנחנים הסדירה במלחמת ששת הימים - במהלכה נפצע, בפעם השלישית, פציעה קשה בראשו; מפקד חטיבת הבקעה; מפקד האוגדה שבלמה בגופה את הסורים ברמת הגולן במלחמת יום היכפורים; אלוף פיקוד הצפון; ראש אגף מבצעים ורמטכ"ל צה"ל במלחמת שלום הגליל. מסכת ארוכה ומפוארת של לחימה אשר הפציעות הרבות שעבר לא יכלו לה.
תמיד שב אל שורות הלוחמים; תמיד מוביל ומשמש מופת והשראה לאחרים; "תמיד הלך אחר רעם התותחים" כפי שספד לו עזר ויצמן.
מאמין גדול בכוחו של המופת האישי, שתבע תמיד מעצמו יותר משתבע מאחרים.
רפול היה מאמין גדול בכוח המחנך של השירות בצה"ל- צבא העם. ביטוי לכך נתן כאשר הקים כרמטכ"ל את המפעל החינוכי המכונה "נערי רפול" אשר תמציתו: מתן הזדמנות חוזרת לנערים 'אבודים' לשוב ולהשתלב באמצעות השירות בצה"ל בחברה הישראלית.
לא איש דברים היה רפול והעדיף לתת למעשיו לדבר בעדו. בכל תחנות חייו ובתפקידים הבכירים והתובעניים שמילא לא גבה ליבו. הוא נותר תמיד כשהיה - מופת של אומץ לב, ישירות, פשטות וצניעות; של שירות למדינה ולחברה גם בשדות פעולה אחרים לאחר שחרורו.
אך סמלי הדבר שאת מותו מצא רפול בעבודה. הכדורים ופגעי הזמן לא יכלו לו- רק איתני הטבע. אך גם המים העזים ששטפו אותו, לא יוכלו לכבות את האהבה הגדולה שרכשנו לו כולנו.
רפול, אנו בצה"ל נמשיך לגדל ולחנך את טובי הלוחמים והמפקדים לאור המופת והמורשת שעיצבת לנו.
בשם צה"ל כולו אני נפרד ממך ומצדיע לך.
יהי זכרך ברוך".