סמ"ר בנימין בני אברהם ז"ל

28 ביולי, 1973

ליוסי צרור שלומות,

שבת, 9.00 בבוקר. נו, מה אפשר לעשות בשעה כזו. לים - מוקדם. לכן מחכים למישהו, שנסע יחד; רוני, שלום, ואולי מישהו אחר. יוסי, אני לא צריך להגיד לך איך אנחנו כאן חיים: הרבה שינוי אין, אבל איך שכל אחד מאתנו גדל בחצי-שנה - לא להאמין.
לאחר תקופה ארוכה של שיכחה מוחלטת של הצבא, נקראתי למילואים לתקופה של 28 יום. אני יוצא ב-15 באוגוסט. בקיצור, חרא, בשיא הקיץ!
יוסי, מה העניינים, כמה זמן אתה חושב להישאר שם? אתה יודע, אני בקרוב נכנס לשירותי הבטחון, לעבודה בחוץ. אולי אגיע לארצות-הברית. זה בקשר לתכניות לעתיד.
יוסי, מה אגיד לך, מאז שנסעת כמעט שלא הייתי בבאולינג. הזמן עושה את שלו. רוני ואני קוראים את המכתב שלך. רוני משתחרר בעוד כשלושה חודשים ויש לו תוכנית די רצינית להגיע לביקור. הוא מקווה שיהיה מי שידריך אותו.
בעוד מספר ימיםמתחתן חברנו ומיודענו מיסטר פולי. אני אהיה בדיוק במילואים, אבל אשתדל למסור לו את איחוליך.
לפעמים אני יושב בלב תל-אביב, שותה שוקו או קפה וחושב לרגע, אם היית כאן כמה היינו צוחקים על האופנה המשוגעת ועל האנשים עם המנהגים המוזרים...
אסיים בד"ש חם מכולם ובמלה של רוני, שאם לא נתראה בארץ אז אהיה בחוץ-לארץ.
בכל אופן, שלום ולהתראות - ולא רק במכתבים.

אברהם בנימין