בני נולד בבית-החולים אסף-הרופא, בצריפין. בילדותו התגוררה המשפחה במושב יגל שבקרבת נמל-התעופה לוד. התקופה היתה רבת אירועים, לעם היהודי ולכל משפחה בישראל. משפחתנו צריכה היתה לעבור את חבלי הקליטה בארץ, להסתגל לחיים חדשים ותרבות חדשה. אך בני נולד וגדל כאן ובשבילו היתה זו המולדת.
הירק, המרחבים וכל אשר מסביבו הטביעו בו חותם עמוק. כבר בגיל רך אהב לשוטט בטבע, ולעתים יוצא היה ומשוטט, עד אשר אמא הרגישה בחסרונו ורצה לחפשו. בגן שבמושב, רחשה לו הגננת סגולה אהבה מיוחדת. כבר בילדותו היה חסון, גבוה משכמו ומעלה, ונהג כבוגר. האומץ וההעזה, לעשות מעשי ראוה היוצאים מגדר הרגיל, היה טבוע בו כבר אז. פעם, והוא בן שש, לקח עגלה רתומה לסוס והחל לדהור בה לכל אורך המושב, כאשר רבים מנסים - לשווא - לעצרו.
כאשר היה בני בן שבע, עברה המשפחה לבני-ברק; ושוב היה עליה להסתגל לחיים חדשים במעבר מעבודה חקלאית לעבודה בעיר וכל הכרוך בו (אחר-כך עברה לשכונה אחרת בתוך בני-ברק). בתקופה זו, כמו בתקופות אחרות בחייו, נהג בני לשוטט רבות בחיק הטבע. בלימודיו גילה חריצות ושקדנות והיה תלמיד אהוב על מחנכיו. היה לו חן וחיוך מיוחד שמילדותו חיבבוהו על הכל. בשכונה היה תמיד מוקף חברים. כשהיה בן תשע אירגן קבוצת כדורגל; את הכדור רכש מחסכונותיו המעטים, בעוד המשפחה נתונה במצב כלכלי קשה. בשבתות נהג לעתים קרובות לצאת עם חבריו-לשכונה במסעות לאורך מסילת-הברזל, כדי להכיר את הסביבה. זוכר אני את האושר שהביאו לו מסעות אלו.
בכיתה ז' פנה בני למסלול המקצועי בבית-הספר "קוממיות" ולמד את מקצוע המלאכה. אבא ואמא היו חוזרים מאסיפות ההורים עם חיוך על שפתותיהם. אחרי סיימו את "קוממיות" פנה לבית-ספר תיכון מקצועי בבני-ברק ולמד בו במשך שלוש שנים. בשיחות שניהלתי עם מנהל בית-הספר התברר לי שבני היה מן התלמידים החרוצים בבית-הספר. ציוניו היו גבוהים. ולמרות שלא נהג להקדיש זמן רב ללימודים הוא הצליח, הודות לכשרונות הטבעיים שלו.
אהבה מיוחדת רחש בני לאחותנו הצעירה, שולמית. נוהג היה להרכיבה על כתפיו, והיא קטנה ונפחדת, ולרוץ עמה באושר.
בתקופה זו של לימודים בתיון עוצבה אישיותו ובני הילד הפך לגבר עם עקרונות. הדברים שלדעתי השפיעו על אישיותו היו: תנועת-הנוער שבה התחנך וקנה לו ערכים, בית-הספר, מחנכיו, ויותר מכל הקפדנות והיושר ואהבת-האדם שהקנתה לו המשפחה.
בהיותו בן שמונה-עשרה התגייס בני לצה"ל. החינוך, אישיותו, דמו התוסס והערכים שספג בבית הביאוהו להתנדב ליחידה קרבית. עולים בזכרוני הרגעים שבני קרא את הדרשה בבר-המצוה שלו. עולים ומופיעים לפני הרוך שלו, התמימות, החן והנועם, ומצד שני גבריותו. מלות הדרשה שקרא בני הפכו לציוני-דרך בחייו הקצרים: "מבטיח אני לכם, אבא ואמא יקרים, לשמור אמונים לכם ולמולדת".
האח, חיים אברהם