חברים לנשק מספרים (יובל) :
הייתי רוצה לדבר על אהוד כפי שהיה וכמו שהכרנו אותו ולהשתדל לא ליצור פה דמות הירואית.
על ידי זה שנדבר על אהוד במלוא הכנות - אנחנו רק נקדש את אחת התכונות הבולטות אצל אהוד- עניין הכנות והיושר.
עם אהוד נפגשתי מרגע גיוסי. הוא נועד להיות המפקד שלנו; בשלב מסויים הוא קלט אותנו ואח"כ נפגשנו כשהגעתי ליחידה.
- - הוא היה קפדן מאוד והיו לו כלפינו דרישות מקסימליות כאלה, שבתור חיילים חדשים זה נראה לנו מוגזם.
בשלבים הראשונים היה באמת קשה מאוד. לאט לאט התרגלנו והשתדלנו לעמוד בקצב שאהוד הכתיב לנו, קצב מכל הבחינות - קודם כל להתבלט מהבחינה המשמעתית, וכמובן להצליח מהבחינה של רמת הביצועים.
- - היתה לי הרגשה שאהוד שואף להוציא אותנו "חברה טובים", שהוא רוצה להוכיח לנו שעל ידי עבודת צוות בקבוצות קטנות, כפי שהיה נהוג ביחידתנו, נגדל דור רציני של חברה בעלי יכולת גבוהה ורמה חברתית רצינית.
כנראה שזאת היתה אמביציה של אהוד וכנראה גם אחת הסיבות שהוא לחץ עלינו בדרישות לרמת ביצוע.
- - דבר נוסף אני זוכר: היינו יושבים בינינו, מדברים על אהוד - המפקד ומנסים לנתח אותו. אהוד היה בשבילנו חידה זמן די ממושך. לא ידענו מה הוא, מה הוא אוהב, איך הוא חי בבית. זה מאוד מעניין - כאשר אתה חי ועובד עם אדם במשך 24 שעות ביממה ואפילו הוא מפקד ובעל תביעות קשות כלפיך- לדעת מה נמצא מאחורי אישיותו החיצונית.
אולם זאת היתה בשבילנו - במשך זמן רב- חידה סתומה. רק בשלבים מאוחרים יותר - כאשר התבגרנו יותר בצבא והפשירו קצת היחסים- למדנו להכיר את אהוד במישורים אחרים - לא צבאיים טהורים, כמו למשל, אהבתו לצילום וגם ניסינו לסחוב אותו מדי פעם לשיחות בעניני משק.
- - תקופה די ממושכת היה בינינו המרחק די רציני, כי הדרישות שלו באמת היו גבוהות.
לאהוד היו ביצועים לא רגילים בנושא של כושר וזה היה מכביד עלינו מאוד. לדהור אחריו בריצות היה דבר שהוציא לך את הנשמה והוא לא היה פשרן אפילו בצעד אחד.
בשלבים אלה, שאהוד היה די מחמיר כלפינו, עודדה אותנו ההכרה שאצל אהוד אין חכמות ואין בלופים, ידענו שאהוד כנה עד הסוף.
אני זוכר, שאחרי תקופה מסויימת, ביקשנו מאהוד שיחה - לשוחח איתו על ידו הקשה כלפינו ושאנו רוטנים ומיללים כמו כל "החיילים הטובים", והחלטנו להגיד לו כל מה שבלבנו ומה אנו חושבים.
מה שהשאיר עלינו את הרושם באותה שיחה, לא כל כך מה שהצלחנו להשיג, אלא הכנות של אהוד באותה שיחה. היו דברים שהוא הסכים להתפשר איתנו, אבל הגדיר בבהירות מה המדיניות שלו בנושא זה או אחר ואמר לנו אז בפירוש, שיש דברים שהוא לא יסכים לותר לנו גם להבא וידרוש מאיתנו ביצועים מושלמים.
ומאז - למרות שהמשיך בדרישות כלפינו - נוצרה בקרבתנו הבנה למדיניות של אהוד, למחשבותיו ולתביעותיו. זה אולי לא הקל עלינו מבחינה פיזית, אבל ענה מבחינה נפשית. ידענו שאנו הולכים אחרי מפקד היודע מה הוא רוצה ולאן הוא רוצה להביא אותנו.