"בנים אלה, אשר ככה חיים, ככה לוחמים וככה מתים הם הדבר הנפלא ביותר שיש לנו בחיינו - בחיינו כהורים, כחברים ובחיי ישראל כאומה. יש מאורעות פשוטים, ההופכים במרוצת השנים והדורות לאגדה. בנים אלה הם אגדה שהייתה למציאות. חלומו של עם, עם גולה, דוה ומושפל, חלום שהיה למציאות - מציאות של עצמאות, של מולדת, של ירושלים, של יישוב ההר והמדבר, של מים ושל עצים ופרחים - אבל גם מציאות של דם, של קרבנות, של לויות, של גופות נקובי כדורים, השבים אלינו עם שחר, נישאים באלונקות וכל מה שנותר לנו הוא לאמן אותם אל לבנו, לחבק אותם בכאב עמוק מנשוא, באהבה שאין לה מילים ובידיעה שאין לנו דבר קרוב מהם, יפה מהם, יקר מהם - - -". וכך סיים השר את הספדו: "הורי הבנים הנופלים במלחמה! לא לנחם, כי אם להיות עמכם באבל אנו כאן, להיות באבל זה יחד בכל לב ונפש".