תפריט נגישות

עמירם בלינקוב ז"ל

ליל שרונה


ב-22 בפברואר 1946 ערכה ההגנה פעולות נגד בסיסי המשטרה הניידת הבריטית בשפרעם, בכפר ויתקין ובשרונה. בפעולה בשרונה נפלו ארבעה חברי הגנה.
הכוח שנשלח לפוצץ את המחנה הבריטי בשרונה הורכב משתי כיתות חיפוי של אנשי חי"ש ורזרבה במעורב, ושתי כיתות פריצה מעורבות.
הפעולה בשרונה תואמה עם הפעולות בבסיס הבריטים בשפרעם ובכפר ויתקין. שלוש הפעולות נקבעו לשעה מוסכמת אחת. שתי הראשונות בוצעו למועד ובהצלחה, ואילו במבצע שרונה חל איחור בשעתיים בערך. הודעת הבולשת הבריטית לתחנות המשטרה בכל הארץ על פעולות ההגנה נקלטה ע"י הש"י והועברה למטה הפעולה. אולם היחידה המבצעת כבר היתה בדרך למטרה והקשר בינה לבין מטה הפעולה נפסק. מפקד הפעולה היה דני מס.
הבריטים בשרונה שנזעקו ע"י הבולשת שלהם, נערכו על המשמר. הוצבו מכונות יריה כבדות, וכיתה אחת של שוטרים הוצאה למארב בפרדס הסמוך. חבלני ההגנה באו משלושה כיוונים. אולם טרם הספיקו להתקרב לגדר המחנה, בקע אות האזעקה משרונה, ראקטות האירו את הסביבה ואש כבדה ניתכה על הבאים.
כיתתו של עמירם בלינקוב התקדמה על אף האש הצולבת. פרצה את הגדר, חדרה אל תוך המחנה וביצעה את המשימה בחלקה: מוסכי המכוניות ומחסן הדלק הוצתו והבנין ניזוק. ידידיה אהרן, שרגא הר ואריה קסלמן נפלו בתוך שטח המחנה, כשהנשק וחומר הנפץ לצידם. עמירם בלינקוב נפצע קשה ומת בזרועות חבריו.
הבריטים המשיכו לירות עוד זמן רב, אחרי שנסוגו כל הכיתות, שחיכו סביב המחנה. גוויות ארבעת ההרוגים נלקחו לבית החולים הממשלתי ביפו ומשמר חזק של שוטרים ובלשים הופקד עליהן.
המשטרה והבולשת חשבו שיצליחו לעקוב אחרי חברי הארבעה, שיבואו לראותם ועל ידי כך לתפוס את החוטים שיובילו לארגון ההגנה. אולם לשוא. המשא ומתן עם הבולשת התנהל כיממה שלמה באמצעות הש"י... אחד מאנשי הש"י הציג עצמו בפני מפקד הבולשת כרב הקהילה והודיע "רשמית", ש"החברה קדישא" מוכנה לבוא ולקבל את ארבעת הגוויות, שאיש לא בא לזהותן ולקבלן...
הגוויות נמסרו רק כעבור יומיים. במשך הזמן ביקרו אנשי הש"י עם בני המשפחות של הנופלים בבית החולים. דבר זה הצריך כוח אמצאה רב ונצול קשרים מיוחדים.
הלווית הארבעה משרונה הפכה הפגנת הזדהות המונית, שכמוה לא נראתה. רבבות מבני הישוב העברי ליוו את ארבעת הנופלים למנוחתם האחרונה בקברות הקדושים בבית הקברות בנחלת יצחק. איש ואישה, זקן וטף, פועלים בבגדי עבודה שהפסיקו עבודתם, סוחרים ופקידים, נציגי ציבור מכל הארץ, באו לחלוק כבוד לנופלים, ולהזדהות איתם במאבק העם.
מסע האבל עבר בגשם שוטף וברד. אחרי הארונות צעדו במצעד אבל חברי ה"הגנה", חיילים לשעבר מכל יחידות הצבא הבריטי, הבריגדה, הצי, חיל התעופה, המהנדסים המלכותיים, חיילות א.ט.ס., הרבנים הראשיים, נצידי המוסדות והתנועה ואחריהם המונים אבלים זועמים. היה זה אות אתראה חמור לשלטון הבריטי.
א.
מתוך ספר ההגנה בת"א

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה