סגן דוד צוובנר (שאג) ז"ל

אלבום תמונות

(מתוך "דוד" פרקים לדמותו של דוד צובנר)

כבן 26 היה דוד בנפלו ובכל זאת דוד'ל אקרא לו כמו שהייתי רגיל לקרא אותו תמיד מתוך חיבה יתירה. הכרתיו מיום צאתו לאויר העולם ועקבתי מקרוב אחרי התפתחותו. היתה זו התפתחות שלמה, בריאה וברוכה. דוד'ל הצטיין בשלמות שבו. כך היה כשהיה תלמיד החדר הישן וכשישב על ספסל הלמודים בביהמ"ד למורים של המזרחי, וכך היה גם בהכנסו בחבר לפלמ"ח. הוא לא ידע חצאיות. היה שלם עם עצמו ותמים עם אלקיו.
אהבתו להוריו היתה בלי גבול. מצות "כבוד אב ואם" תפשה אצלו מקום בראש, אולם כאשר המולדת קראה לו להטות שכמו, לא זאת בלבד שלא התחמק מחובתו הלאומית אלא אף שש למלא את תפקידו במלואו ובלי שום רתת.
בעל מזג רך ולב טוב בכל הנוגע לעשית טובה וחסד עם הזולת, ובעל לב ברזל בכל הנוגע לעניני דת. לא חפש לעצמו היתר כל שהוא - אף במצבים קשים שבהם היה יכול למצוא היתר לעצמו, ואכל לרב אוכל יבש. חברים רבים שהיו אתו בפלמ"ח - אף כאלה שאינם דתיים - העריצוהו והוקירוהו. לפלא היה הדבר בעיניהם שבחור צעיר עשוי לבלי חת ואינו מוותר אף כמלא הנימה בכל פרנציפ קדוש.
לא פעם התבוננתי בפרח הרך והנחמד הזה והתפלאתי: מנין לו כל הסגולות היקרות האלו - יראת שמים, כבוד אב ואם, התמדה, עשית חסד, מסירות לאומית ואהבת העם והארץ - במידה גדושה כל כך?
התשובה היא פשוטה לדעתי: הרבה עשה בית הוריו. אמנם בעל כשרונות היה הוא עצמו אך אלמלא בית הוריו לא היה גדל יפה כל כך. אהבת הזולת ועשית חסד, הדור במצוות ולמוד תורה שאב הנער מבית הוריו. בלוע ועכל היטב. בכח זה נכנס לפלמ"ח ובכח זה יצא לדרכו האחרונה בקבוצת הל"ה לעזרת גוש עציון.
דוד'ל הקדוש והטהור בכל הליכות חייו, המדקדק במצוה קלה כבחמורה זכה לשפך את דמו על אדמת הקדש. לעבר בברית הדמים ולקיים מצות קדוש השם.

ישראל בר זכאי (ברדקי)


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח