דוד
הצוות שלך מכין לך אלבום זיכרון.
בשבילי בזיכרונות הם כל רגע שהיינו ביחד.
עבר זמן כל כך קצר מאז שאתה לא כאן ואתה כל כך חסר לכולם.
אתה זוכר כשהיינו רבים אימא תמיד היתה אומרת "אתם בסך הכל שני אחים תפסיקו לריב" עכשיו אני מבין את משמעות המילים.
אתה היית בשבילי יותר מאח, אתה היית החבר הכי טוב שהיה לי, כל כך קשה להאמין שלא ניראה אותך יותר.
כל יום שישי אני עדיין מחכה לשמוע את הצעדים שלך במדרגות, את הצעדים שלך תמיד יכולתי לזהות כבר מהקומה הראשונה הייתי יודע שאתה מגיע, ואתה היית נעמד בפתח, וקשה לשכוח את המראה הזה, היית כל כך זקוף עם המדים, ועם חיוך על הפנים היית שואל מה נישמע אפריים.
כבר שום דבר לא כמו שהיה, החדר, השכונה, ואפילו המגרש לא נראה אותו דבר הכל נראה ריק וחסר חיים בלעדיך. אני יושב ומסתכל בתמונות ומקוה שרק ידעת כמה אהבתי אותך.
לא עובר רגע בלי שאני יראה את הדמות שלך מולי. כל הזמן עולים בי זכרונות על הזמן שהיינו ביחד ועל החוויות שעברנו, וכשאני יודע שאני לא אראה אותך יותר, ושיותר לא נוכל להיות ביחד, קשה לתאר את ההרגשה, זה פשוט כואב, כואב מאוד, קשה להאמין שלא נהיה יותר יחד.
אף פעם אני לא ישכח אותך דויד תמיד תהיה חלק ממני.
אחיך אפריים.