לזכרו של דוד הופמן ז"ל
דומה כי רק אתמול היית ביננו
נעלמת לך כך פתאום - והשארת
אצלנו חלל ריק ושחור
שיאפיר ויכהה עד בלי תום.
זוכר אותך כילד.
זוכר אותך כנער מתבגר.
רואה אותך חייל לתפארת.
וליוויתי אותך - בכאב רב, לדרך שממנה אין חוזרים.
הצחוק, גומות החן ושימחת החיים
שאפיינו אותך
משאירים - אותי ואותנו
המומים וכואבים לנוכח השיממון שגזרת עלינו.
קשה לתאר את תחושת הריקנות
אך הדימעה הזולגת, כמעט מבלי משים
בכל פעם שאנו נזכרים
מעידה כי חלק מאיתנו, נשר ולא ישוב עוד.
כואב ומוקיר את זכרך
מקווה שהינך הקורבן האחרון
לתועבות שפוקדות אותנו עקב תאונות הדרכים -
והלוואי שלא היינו צריכים להקריב
והיית כאן עימנו
יורם.