ענת היית את כקרניים
שנקפו את פני החברה
שבאו משבירתה של אבן-
אש, את כל השאר הם
זכרונות שנעצרו כשעון
בשעת פרדה
חשבנו: דלים אנו, ואין בידנו
מאום, אבל משאבדנו ידידה
עד שכל יום הפך ליום זיכרון
התחלנו שירים לחבר
על רוחב לב אלוהים כי הרוב
נשאו עימם פצע שטרם הגליד.
מילים אלו שנאמרו שיירות
לעצבות הנודדת בקולות
בוכיות המצטלבות בנו ידידייך.
שוקרון לוי