אלבום תמונות
בבוקר יום סיון באו לפתע ואמרו:
שלומי איננו
הלך החייל ואני המומה
לפתע חרב עולמי, אללי
ותהום נוראה נפערה לרגלי.
הו אלי, מדוע? ואיך זה קרה!
מבטו האחרון, מי קלט, מי ראה?
במה חש? מה אמר? הכאב לו, לשלומי?
בים של יגון טובעת אני.
היכן הוא עתה הבכור הנפלא?
מי הרים ואסף גוויתו היקרה?
זולגות הדמעות אך קול לא נשמע
נשבר בי ליבי, כי אין נחמה
טמונה גופת שלומי בבית הקברות
וגל אבני סיד קברו מכסות
מעליו לוח לבן ופשוט
וכמה ורדים בכד כקישוט.
עם שקיעת החמה פוסעת אני
להניח פרחים על קברו של שלומי
שושנים אדומות ריחן משכר
ירנינו במעט את הנוף הקודר.
אבל חוזרת אני לאיטי
ונר מדליקה בפמוט
עיניו מביטות בי, מתוך תמונתו
ישר לעיני - כה חיות!!
זועק הלב ואינו מאמין
האם לקבל את הדין
כתבה: אליה