אינני יכולה
לדבר על כך הרבה.
לפעמים מוטב
להניח לדברים להישאר מודחקים
אי-שם
בפינות הנידחות
המשתדלות להשכח,
של הזכרון.
יש אורות שכבים
עם בוא הבוקר
יש אורות שכבים
עם תום שנות חייהם
הקצובות מראש
של המנורה
ויש אורות
שכבים בפתאום
כמעט מייד
לאחר שהודלקו,
פשוט
לפעמים יש
קצר
והאורות כבים
לפני בוא זמנם
ואנחנו נשארים
במין חושך
נורא.
גילי בן-עזר