עשר שנים חלפו מאז נפלת. וכשהתבקשתי לשאת דברים לזכרך באזכרה אותה אנו-עורכים לך מדי שנה הססתי, כי אין זה מטבעי לשאת דברים בפני קהל, ובסופו של דבר הרגשתי שאינני יכול לסרב והחלטתי פשוט לכתוב לך ולספר מה היית בשבילנו ביחידה ואיך עברה עלינו התקופה עד היום.
קיץ 92 הגשום והחורפי זכור לי היטב אבל את הסתיו אני זוכר בעיקר בגללך ניר. לא הכרנו לפני שהגעתי להיות מפקד האוגדה אבל שמעתי עליך רבות ושכבר נכנסתי לתפקיד אני זוכר שהתרשמתי מאוד מהדרך בה ביצעת את תפקידך ופיקדת על מחלקתך, קצין גדול (בגוף ובנפש) החלטי מאוד, מקצוען עד קצוות אצבעותך, יודע את אשר אתה רוצה להשיג ונחוש להגיע לשם, מסור, משקיע, דומיננטי מאוד, במטה משפיע ולא מוותר למג"דים למרות הפרשי הדרגה, בקיצור - קצין מרשים שכל מפקד רק יכול לאחל לעצמו - סוס אציל דוהר כמאמר משה דיין, שנועד להגיע לגדולות.
לא היינו חברים במובן הפשוט והאזרחי של המילה.
שם, במחנה קרן שברמת הגולן היינו מפקד ומטה ששמרו על הגבולות המקובלים מחד אבל מי שמכיר את הרעות הנוצקת בחיי יחידה שזה שאנשיה מונעים ע"י אחדות המטרה וסט ערכים משותף ומגובשים ע"י עבודה בעומס כבד אל תוך הלילה, תרגילים, חמ"לים, מבצעים, מבין איזה סוג של רעות נוצרת ואתה, שהנהגת את המטה מתוקף אישיותך ותפקידך תרמת רבות לגיבושנו לכלל יחידה לוחמת מצטיינת, אחת הטובות בצבא ודחפת, כמו כולנו את האימונים והכשירות המושגת למול מתאר סורי.
היה באותו ערב בו ביקשתי ממך לצאת ולחנוך את אימוני אחד הגדודים בשטח האש צפונית למחנה - ואמרת שיש לך מספר דברים לסגור ושתצא עוד מעט. ואני נסעתי לחט' 7 לכנס. מח"טים עם מ. האוגדה, ואני זוכר את הקצין שנכנס עם הפתק, והנסיעה המטורפת לציר הנפט, והג'יפ...
והנסיעה בלילה עם הד"ר והשליש להודיע, והילדים שהתעוררו.
והג'יפ ההפוך ליד החריץ שבצד הדרך פשוט נתקע לי בזכרון ונשאר שם ולא דוהה, כמו גלויה ישנה ולמרות שעשר שנים חלפו ניר, אתה שם, לא משתנה עם הזמן.
ובעשר השנים הללו עברו עלינו כחברה וכמדינה שינויים וסערות רבות. חתימת הסכם אוסלו עם הפלסטינים וההרגשה שהולכים עם הסורים להסכם שלום, והסדר הקבע עם הפלסטינים, הכל בהישג יד והנסיגה החד צדדית מלבנון והתמוטטות המשאים ומתנים עם כולם, והגלישה לעימות אלים רווי טרור ומערכה ארוכה ורבת נפגעים עם הפלסטינים והמבצעים והפשיטות והלחימה בערים וההרגשה ניר שכאילו חזרנו בזמן אחורה 50 שנה לתקופת סוף מלחמת העצמאות וארועי הטרור בנגב המערבי, ופצצות מרגמה נחתו בקיבוץ זה וזה ואירועי טרור בלב המדינה ושוב תחושה שאנו נלחמים על דמותה ואופיה של המדינה וגבולותיה ושבעצם המאבק מעולם לא נפסק ויש בו רק פסקי זמן לאיסוף כח ולהמשיך קדימה.
ולמרות זאת, כל שנה אנחנו מתאספים כאן ליד קברך וכמו שום דבר לא השתנה, והזמן עצר מלכת וכך אנחנו, מבוגרים יותר בשנה (ומרגישים זקנים הרבה יותר) נפגשים ליד המצבות בצל העצים ומן שקט ושלווה שורה על הכל ואנו מעלים קוים לזכרך.
והבוקר ניר, כבר ירדו טיפות ראשונות של גשם והסתיו מגיע והקיץ הולך ונעלם ושוב אנחנו פה ודממה שורה על הכל.
אנחנו זוכרים
אלוף, דן הראל
בהספד למלאת עשר שנים
לנפלו של רס"ן יוגב ניר ז"ל