רס"ן ניר יוגב ז"ל

פתח-תקוה, 4.10.2002


ניר אהובנו,
השכל מסרב לתפוש, 10 בלעדיך !
מחד נצח נצחים, ובתוכנו פנימה אך אתמול קיבלנו את הבשורה הקורעת.
10 שנים! נדרשו לנו תעצומות נפש גדולות ומרקיעות על מנת לעברן.
מה נתן לנו תעצומות אלו?, שבכוחן פסענו מבעד לדקות, לשעות, לימים, ללילות לבנים, ולשנים.
למישוט אובססיבי כמעט, בפרקים ובתקופות השונות בחייך, במראות חטופים, בחוויות שלא ימחו מאתנו לעד.
בראש ובראשונה אתה ניר, בשיחות הרבות שקיימנו אתך מאז מותך.
תמיד חזרת ואמרת: אימא אבא היו חזקים, המשיכו לחיות חייכם הרגילים, למען ילדי, למען אחיי, למען רעיתי ולמען עצמכם.
זו למעשה צוואתך ניר, אותה אנו נושאים ומיישמים בנחישות.
ברצוני לגעת, בקומץ מהתכונות שכה אפיינו אותך ניר.
אתחיל דווקא בתכונה נדירה ואצילית, שהייתה חלק מהותי מאישיותך: היכולת למחול ולסלוח. כה מעטים בתוכנו ניחנו במתת נדיר ומרגש זה.
אוסיף אליו את היכולת המרשימה לפתח קשרים אמיתיים עם חברים ועמיתים, היותך איש משפחה מסור ונאמן, מעיין מתגבר והולך של רעיונות ויוזמות שנבעו מתוכך. תפישתך הטכנית הבלתי רגילה, הנשמה האומנותית, היסודית, והכושר הארגוני המעולה. ולדעתי היותך מלך בלתי מעורער ביכולת לאלתר, ולמצוא פתרונות בלתי שגרתיים תוך גילוי משמעת, דוגמא אישית, רצינות שקדנות וחשיבה.
כל אלה חסרים כל כך לכולנו, אבל בראש ובראשונה לאור ושחר ילדיך, שנאלצו להתמודד בתקופה קריטית, ובנתיב מפותל של ילדות, גדילה וצמיחה, ללא נוכחות אב אוהב. עזבת שני ילדים רכים, אשר הפכו עם השנים לילדים רגישים, מבינים, בוגרים וסובלים ואף טבעי איפה שמפעם לפעם שואלים אנו את עצמנו, מה היה אילו, ואולי, וכמה חבל שלא.
ולכל אורך הדרך הזו, מלווים אותנו חבריך הטובים מהשירות בצה"ל, מהילדות, מהתנועה, שמתמידים ושומרים איתנו על קשר ומלווים אותנו, כמו משפחתנו התומכת, וחברינו הרבים אשר מתמידים אתנו בדרכים עקלקלות ולא קלות, ומסייעים לנו מוסדות הצבא והאנשים בתוכם, ובני המשפחה שעושים פשוט עבודה נפלאה.
ויורשה לי להודות, למשוררים וסופרים גדולים, אנשי רוח ויוצרים. ולחלקים נפלאים בספר הספרים, שהנם עבורנו בבחינת מעיין לתעצומות ולחוזק ששיעורו מי יישורנו.
בננו היקר, כולנו בתוככי אהבה אמיתית אחת וגדולה שאינה מסתיימת לעולם.

במלאת עשור לנפול רס"ן ניר יוגב ז"ל