ואתה שוכב לך שם למטה
באותה התנוחה שבה הניחו אותך בסתיו.
שלושה סתווים ואביב אחד
וכשאני מנסה להיכנס למקומך
ולחוש את המחנק
את החשיכה הנצחית
את קיפאון האברים
את הדממה המעיקה
חושך בגבעון דום !!!
אוי כמה שכל אלו אינם מתאימים לך
אתה שהמרחבים הפתוחים והאין סופיין
היו מגרש המשחקים שלך
אתה שתנועה מתמדת ועוד טיפת זיעה
ורעיון חדש מנצנץ היו לחם חוקך
אתה שמכל נשימה ניסית לעשות את המרב
אתה שהקיץ החם והמהביל
והחורף הקר והגשום
היו עונותיך
אתה שצחוק רועם, ומנגינה, ושיח חברים, והמיית מנועים,
נעמו לך כל כך
ובחשכה הזאת אין אפילו כוכב אחד
ובין כל הכוכבים הללו החשיכה כבדה כל כך.
דוד יוגב - יום הזיכרון לחללי צה"ל - אפריל 1996