אלבום תמונות
היום, ביום חתימת הסכם השלום עם ירדן, הורה ראש הממשלה להניח זרי פרחים על קבריהם של כל חללי צה"ל אשר נפלו במערכות ישראל.
על קברו של יעקב בוקעי לא יונח זר, כי מקום קבורתו לא נודע.
בראשית 1949 הוחלט להחדיר שני סוכנים מיחידת השחר, לירדן לסוריה וללבנון. ראשי יחידת השחר היו - מפקד היחידה דאז, שמריהו גוטמן, סגן המפקד - סמעאן סומך, קצין המבצעים - פרץ גורדון וקצין המודיעין - יעקב נמרודי.
שני הלוחמים, בוקעי ואפרים נבחרו לצורך המשימה.
השניים התכוננו במשך ששה חדשים ליציאה זו.
זה היה לפני 45 שנה ב-3.5.49 יעקב בוקעי ואפרים אפרים יצאו עם קבוצה של חמש מאות פליטים ממחנה השבויים בסרפנד ועברו את הגבול בשער מנדלבאום בירושלים.
במעבר, קבוצת הפליטים בהם שני הלוחמים, הסתדרו בשורה ערפית לקבל תעודות מעבר לעבר הירדן. בצידו השני של הגבול חיכה להם עבדאללה אלתל.
באותה תקופה, היחסים בין ירדן וסוריה היו מתוחים והפליטים נשאלו אם מוצאם מסוריה. אפרים השיב בשלילה ועבר את הבקורת ללא בעיות.
עד היום, אין אנו יודעים, מה קרה ליעקב בוקעי.
ישנה סברה, שכשל בלשונו ואמר שהוא מסוריה. ע"פ סברה זו, בוקעי ועוד כמה פליטים, שאמרו שהם רוצים לעבור לסוריה, נעצרו ונכלאו בקישלא בירושלים.
לאחר מכן בוקעי הועבר לבית הסוהר בעמאן.
במכתב ששלח אלינו, מכתב שהגיע חודשיים לאחר תלייתו, הוא כותב: "אני חושב שהאיש, אשר הזכרתי לפני יציאתי הוא אשר הסגירני והפילני בפח."
נסיונותינו לבדוק מה עלה בגורלו של יעקב בוקעי עלו בתוהו.
מספר לוחמים מהיחידה, בעלי נסיון רב, נשלחו מבירות ומדמשק לעמאן ולירושלים, לבדוק ולנסות למצוא ולו רמז קטן על גורלו. ניסיונות אלו עלו בתוהו.
הירדנים לא פרסמו, שתפסו מרגל - ומשפטו נשמר בסוד.
מגעים בין נציגי מדינת ישראל וירדן - לא נשאו פרי.
המלך עבדאללה אישר את גזר דין המוות, שהוטל על בוקעי.
בוקעי הוצא להורג ב-2 באוגוסט 1949
עיתוני ירדן הודיעו כי יהודי עירקי, בשם אליהו ח'צר, הואשם בריגול, נשפט והוצא להורג.
יתכן שהירדנים לא ידעו שהם לכדו מרגל ישראלי, משום שלא דיבר ולא הוציא מילה מפיו על חבריו ועל אפרים אשר יצא עימו לדרך, שממנה לא שב.
בוקעי נתלה בכלא אל-מוחתא אשר בעמאן וכפי הנראה נקבר בבית קברות בסביבה.
נסיונות רבים נעשו כדי להעביר את עצמותיו לקבורה בישראל, כולם עלו בתוהו.
הידיעות שקיבלנו היו, שעל בית הקברות נסלל כביש והעצמות הועברו למקום בלתי ידוע.
בוקעי כתב לחבריו מכתב, שהעבירו באמצעות אסיר שישב עמו בכלא.
מילותיו האחרונות במכתב: "לא בגדתי, מצפוני ולבי נשארו וישארו אצלכם כל עוד אני חי בעולם האפל הזה."
חומר נוסף על הפרשה נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.