בן חנה ונחמן. נולד בשנת 1907 באודסה, רוסיה. בעירו למד בבתי-ספר יסודיים יהודיים וכלליים, ואף כמה שנים בבית-ספר תיכון כללי. את השכלתו התורנית, לימודי תורה ויהדות, רכש בבית אבא. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה, בשנת 1922, עלה משה לארץ-ישראל יחד עם אביו ושתי אחיותיו לאחר נדודים בפולין ובתורכיה. בהגיעם ארצה השתקעו במושב גת-רימון שליד פתח-תקווה, ומשה החל לעבוד בעיקר בעבודות הקשורות בפרדסים. הוא התמחה בעבודת האריזה, וכך סייע בפרנסת המשפחה, שגדלה עם בוא האם והילדים הקטנים יותר. משה היה קשור בפעולות "הנוער העובד" בפתח-תקווה והיה חבר ארגון ה"הגנה". במושב היה ידוע כתורם ונדבן, אדם בעל לב רחב ויד רחבה, שעסק בצורכי ציבור באמונה. בתקופת המשבר בחקלאות עסק בעבודות בנייה שונות והיה למנהל עבודה וקבלן-בניין.
בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו- תרצ"ט נתקבל לעבודה במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט, ומטעמה נשלח לבצע חפירת תעלות בטון בשכונת מוסררה בירושלים. ביום כ"ג באייר תרצ"ח (24.5.1938) התנפל המון ערבי מוסת על קבוצת הפועלים, רגמם באבנים והכם במוטות-ברזל. משה היה חסר כל נשק, ולכן נמלט לאחת החצרות, אך הרוצחים השיגוהו והכוהו למוות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שעל הר הזיתים בירושלים. הניח הורים, שלושה אחים ושש אחיות. אחיו אברהם, בן-הזקונים, נפל במלחמת העצמאות בתש"ח (1948).
במלאת "שבעה" למותו נתפרסמה בעיתון דכר כתבה לזכרו. שמו הונצח בספרים יזכור לקדושי אב תרפ"ט ואם המושכות ועל לוח-השיש בבית "יד לבנים" בפתח-תקווה. במושב גת-רימון נקרא בית-התרבות של הכפר על-שם האחים משה ואברהם פרובר (תבור), והם מונצחים נו בשלט, בתצלומיהם ובנר-זיכרון.