יחיאל חיימוביץ ז"ל

אלבום תמונות

במלחמת העצמאות היתה רמת הכובש לשדה קרב של ממש. מבחינה ארגונית שכן הקיבוץ בתחום נפת גד (נפת חפר) של חטיבת אלכסנדרוני. הקיבוץ שכן בשטח נחות ונשלט מרכס הגבעות, שנמצא במרחק של כ-700 מ' ממזרח לחצר המשק. אנשי רמת הכובש תבעו להיערך להגנה על הרכס, אך מפקדת הנפה לא הסכימה לכך. לכן, בוצר המשק במערך עמדות הקפי שכלל 13 עמדות (5 עמדות חפורות, 5 עמדות על הבניינים ו-5 עמדות בטון - מצדיות). בין העמדות ומחסני הנשק נחפרו תעלות-קשר. בקיבוץ היו כ-80 לוחמים. הנשק כלל כ-60 רובים, 3 מקלעים, מקלע בינוני 'שוורצלאוזה" ושתי מרגמות שני אינץ'. תוך זמן קצר הותקן בקיבוץ משוריין. כוח התגבורת הסמוך ביותר היתה מחלקת חי'ש מחטיבת אלכסנדרוני, שחנתה בקלמניה.
התקפה ערבית ראשונה בוצעה ב-10 בינואר 1948 על שלושה עובדים ליד הרכס, אחד מהם נפצע קשה ונשקו נשדד. ב-29 במרס התפתח קרב גדול יותר. חוליות האבטחה הותקפו בשדה ובכביש. ההתקפה העיקרית היתה בדרום סמוך לכפר מיסכה. כוח התגבורת מהקיבוץ שיצא לשטח הותקף גם הוא. התפתח קרב גדול, שנמשך יומיים. כוח תגבורת של אנשי חי"ש מכפר-סבא, שחש במשוריין לעזרת רמת הכובש, הותקף מן המארב, והמשוריין התהפך ונפגע. חלק מן האנשים נפצעו, וח'לוצם התאפשר רק בחשכה. בסוף יום הלחימה הראשון התברר, כי אחד מאנשי הקיבוץ נישבה ונרצח. שניים אחרים נפצעו קשה, וחובש מכפר-סבא שניסה לחלצם נהרג בעת ניסיון החילוץ. עם שחר ה-30 במרס תקפה מחלקת חי"ש מגדוד 32 את המשלט הערבי העיקרי בדרום הרכס (כיום באזור "בית-ברל") מאגפו. לאחר קרב נהדפו הערבים, כשהם גוררים כ-10 הרוגים, כוח החי"ש פוצץ בית בפרדס הערבי, ששימש מחסה לתוקפים, בשלהי חודש מרס הגיע לאזור גדוד חיטין מצבא ההצלה של קאוקג'י ותיגבר את הכוח הערבי המקומי.
ב-20 באפריל היתה היתקלות בין מארב ערבי גדול ושתי חוליות של אנשי הקיבוץ בחלקו המזרחי של הרכס, ליד מטע הזיתים. הסתבר, כי כ-200 ערבים נאחזו במוצבים ממזרח לרמת הכובש. כמה מאנשי החוליות כותרו. מא"ז הקיבוץ פנה למג"ד 32 והזעיק תגבורת. המג"ד יצא לשטח עם כל פלוגה ב' וביצע התקפת-נגד, שבה הונסו הערבים לאחר קרב של 5 שעות, שבו נהרג מפקדם. בקרב נפלו 2 חברי הקיבוץ ו-3 חיילים, ושניים נפצעו. בעקבות הקרב פונה הכפר מיסכה ופוצצו כל בתי הערבים עד לטווח ק"מ וחצי מהקיבוץ.
מחלקת חי"ש נשלחה מהנפה ומשימתה היתה החזקת הרכס המזרחי. צורפו אליה מקלענים ומשוריין של הקיבוץ. ב-10 במאי הותקף כוח האבטחה, ובעת נסיגתו נהרג המקלען, שנשאר כדי לחפות על הנסיגה. הערבים המשיכו לתקוף ונאחזו במשלטים מצפון ומדרום לקיבוץ. לבסוף השתלטו על כל הרכס והקימו בו מוצבים. בקרב נהרגו ארבעה מחיילינו.
מפקדת חטיבת "אלכסנדרוני" תיכננה פעולה גדולה בגזרה, שבמסגרתה היה עליה לכבוש את כפר-סבא הערבית וטירה ולייצב קו הגנה, שיימשך ממזרח לרמת הכובש וכפר הס עד לכפר יעבץ. ב-13 במאי ביצעה החטיבה את מבצע "מדינה" וכבשה את כפר-סבא הערבית. בתחילת ההתקפה ביצעו אנשי רמת הכובש וכפר הס התקפת הסחה על טירה. פלוגה מאולתרת ממחלקת החבל ויחידות הפל"מ של היישובים יצאה מכפר הס ב-08:00 ונעה בשטח הפתוח לעבר בוסתני טירה. היא נתקלה בכוח ערבי גדול, שפתח עליה באש חזקה מטווח קצר. הכוח התפצל ליחידות-משנה ללא קשר ביניהן, והחלה נסיגה לא מאורגנת. בקרב נהרגו 24 מחיילינו (כולל 3 נעדרים) ו-12 נפצעו. בין הפצועים היה גם המ"פ. הסתבר, כי בטירה היתה גם הפלוגה הצ'רקסית של "צבא ההצלה" - עתודתו האישית של קאוקג'י. למחרת, בעוד האויב תוקף התקפות-נגד בכפר-סבא, ביצע גדוד 31 התקפה על טירה. שתי פלוגות חי"ר ומחלקת נשק מסייע הגיעו לרמת הכובש ותקפו את טירה מדרום ומדרום-מזרח. תוך זמן קצר הוזעקו תגבורות גדולות של הלגיון הערבי וצבא ההצלה מטול-כרם וקלקיליה, שכללו תותחים ושריוניות נושאות תותח. הכוח הערבי כלל כ-300 לוחמים ולהם מסייעים 5 שריוניות, תותח נ"ט 2 ליטראות נגרר ו-5 מקבי"ם. הסתבר, שהתגבורת הערבית כללה גם יחידה של "צבא ההצלה", שהוזעקה מגזרת שער-הגיא לאחר נפילת כפר-סבא הערבית. כוח החי"ש נאלץ לסגת, והערבים הגיעו עד כמאה מ' מהעמדות הצפוניות של רמת הכובש. אנשי הקיבוץ הפעילו את כל נשקם וירו אש תכליתית. ההתקפה נהדפה באבדות כבדות לאויב. כוחותיו הנסוגים גררו איתם פצועים והרוגים. האש פסקה, אך הערבים השתלטו עתה בקביעות על רכס המשלטים במזרח. בקרב נפלו חמישה מחיילי גדוד 31 וחבר הקיבוץ ו-16 נפצעו. ביום הקרב פונו מרמת הכובש 359 ילדים ו-82 מטפלות והורי חברים. לקיבוץ הגיעה תגבורת מהנפה של 35 חיילים עם נשק אישי ושני מקלעים. כן הגיעו קבוצות פועלים לעזרה בעבודת הביצורים, והחלה חפירת תעלת נ"ט.
המצב החמיר ב-24 במאי 1948, כאשר הצבא העיראקי הסדיר הגיע לאזור. הקיבוץ היה יומם ולילה תחת צליפות והפגזות, ונעשו גם ניסיונות לתקוף את עמדת הפילבוקס. כדי לצנן את התלהבות האויב, ערכה בליל 28 במאי יחידה מגדוד 31 פשיטה מוצלחת על טירה. אך ההתקפות נמשכו. הבתים והצריפים נהרסו והשדות והמטעים יבשו. ההפגזה הכבדה ביותר היתה ב-9 ביוני ובה נהרגו ארבעה חברים. ההטרדות נמשכו גם בעת ההפוגה הראשונהמתחת לאפם של משקיפי האו"ם. הערבים ירו על העובדים בשדות, חדרו לתחום המשק וניסו לשדוד רכוש. בשלב זה היו בקיבוץ 140 גברים ו-53 חברות. בעת קרבות עשרת הימים בחודש יולי הפגיזו העיראקים את הקיבוץ והמקומיים צלפו עליו. ההטרדות נמשכו גם בעת ההפוגה השנייה. אנשי הקיבוץ לא השלימו עם המצב וניסו לשפר את עמדותיהם. מספר פעמים יצאו בלילה וניסו להיאחז ברכס המזרחי, אך נהדפו בהתקפות-נגד ביום. ב-29 ביולי תפסה כיתה ובה 0ו לוחמים משלט בצפון הרכס. עם בוקר תקף אותה כוח ערבי שמנה כ-80 לוחמים. התפתח קרב פנים אל-פנים ברימוני-יד וכידונים ובו נפל מפקד הכיתה עקיבא הירש, שחיפה על הנסיגה.
בספטמבר נערכו הכנות למבצע גדול של חטיבת "אלכסנדרוני", שיעדו היה כיבוש קלקיליה ובנותיה, אך הפעולה בוטלה על-ידי הממשלה והמטכ"ל.
בנובמבר הסכימו הערבים להצעת הפוגה של שבועיים לצרכי זריעה. ב-24 בדצמבר הגיעה לשרון חטיבת "גבעתי" המהוללת מן הדרום. הרגשת אנשי היישובים באזור היתה, כי הגיע יום נקם ושילם. ב-26 בדצמבר פתח הצבא העיראקי בהרעשה ארטילרית כבדה על רמת הכובש. מספר מבנים נהרסו, והקיבוץ חזר שוב לחיי חזית. התג!בה לא איחרה לבוא. בליל 3-2 בינואר 1949 תקפו כוחות גדוד 52 של "גבעתי" את טירה. כוח אחד חדר לכפר, פוצץ בתים והרג 8 ערבים. כוח שני כבש את כל המוצבים שעל הרכס המזרחי (נ"צ - 1470/1810). הצבא העיראקי הגיב בבוקר בהתקפת-נגד גדולה, שכוונה בעיקר אל המוצב הצפוני, שם תקפה פלוגה מוגברת בסיוע ארטילרי כבד. על המוצב הגן כוח קטן של חיילי גבעתי, שכלל 6ו לוחמים. שבע פעמים נערכו הסתערויות על המוצבים, שנהדפו באבדות כבדות לתוקפים. אבדות גבעתי במוצבים היו 4 הרוגים ו-16 פצועים.
ב-5 בינואר הוחלפו חיילי גבעתי בכוח חי"ם של המחוז. העיראקים הזעיקו לעזרה גדוד חי"ר רענן ואור ליום 7 בינואר ביצעו התקפה נוספת. הם הצליחו להפתיע את כוח החי"ם מעורפו. לאחר קרב כידונים נסוגו חיילי החי"ם מהמוצבים הדרומיים שברכס, אך המשיכו להחזיק במוצב חורשת האקליפטוס. הקרב על המוצב נמשך כל היום. העיראקים הפגיזו את המוצב והקיבוץ
באלפי פגזים כולל פגזי זרחן. חטיבת גבעתי סייעה למגנים באש ארטילרית. אחר-הצהריים גברה ההתקפה, והעיראקים תקפו בסיוע אש משריוניות ומקבי"ם. העצים בחורשה נדלקו, והמוצב היה אחוז להבות. שני המשוריינים, שסייעו כל היום בהעברת תחמושת ובחילוץ פצועים, נפגעו, וחלק מהתחמושת התפוצצה. היה ברור, שאין אפשרות להמשיך להחזיק במוצב הבודד, ועם רדת החשכה נסוגו חיילי החי"ם. בקרב נפלו ארבעה מחיילינו. חטיבת "גבעתי" הזעיקה כתגבורת את גדוד 54 שלה, והוטל עליו לכבוש מחדש את רכס המוצבים באותו לילה, אך ברגע האחרון בוטלה הפעולה בהתערבות הדרג המדיני. ההטרדות והצליפות נמשכו. בסוף פברואר נהרגה חברת המשק מפגיעת כדור בראשה. היה זה הקורבן האחרון של רמת הכובש במלחמה. במהלך מלחמת העצמאות נהרגו 12 מחברי הקיבוץ ו-15 נפצעו.
שמחת ערביי טירה והעיראקים על הישגם לא ארכה. במרס 1949 נערכה חטיבת "גבעתי" עם חטיבות נוספות למבצע שת'ש ("שן תחת שן"). משימתה היתה : "להרחיב את תחום השליטה שלנו באזור רמת הכובש-כפר-סבא, להרחיק את האויב ולארגן קו הגנה, שיתבסס על הרכס שממזרח למסילת הברזל". המבצע בוטל. בסוף מרס עזב צבא הפלישה העיראקי את תחומי ארץ-ישראל.
ב-3 באפריל 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק עם ממלכת ירדן, לפי אחד מסעיפיו, נכללו מסילת הברזל והכביש העוברים ממערב לקלקיליה בתחום מדינת ישראל. ב-7 במאי 1949 נכנס לגזרה גדוד 52 גבעתי, ועמו יחידת סיור משוריינת מחטיבה 7. הכוח השתלט על כפר הפורעים טירה ועל הכפרים טיבה, קלנסוואה ופרדסיא, תחנת הרכבת ורכס שיח' מושריף (כיום צור נתן). אחד - מחברי רמת הכובש התמנה כמושל הצבאי של טירה. תמו 900 ימי לחימה של רמת הכובש. בקרבות באזור רמת הכובש-טירה נהרגו כ-70 מחיילי צה"ל וב-120 נפצעו.
ב-1 בנובמבר 1949 עלה על הקרקע, ממזרח לרמת הכובש, קיבוץ איל, וב-1950 הוקם, מדרום- מזרח לרמת הכובש, הקיבוץ ניר אליהו, שוב לא היתה רמת הכובש מבודדת, ועתה היו יישובים עבריים בקדמתה.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.