יחיאל חיימוביץ ז"ל

אלבום תמונות

בשנת 1925 התארגן בחבל וילנה שבפולין קיבוץ של תנועת החלוץ בשם "הכובש". 20 ראשוני החברים עלו לארץ, ב-4 באוגוסט 1925, ונאחזו על גבעה בפתח-תקוה. פלוגה שנייה ובה חברים נוספים עלתה לכפר-סבא ב-1926. באוקטובר 1927 התרכז כל קיבוץ הכובש בכפר-סבא. באוגוסט 1932 עבר הקיבוץ לנקודת הקבע - 450 דונם באדמת ואדי יפו, ונקרא רמת הכובש. הקיבוץ החדש שכן בלב שטחים ערביים עוינים. מצפון הכפר הגדול והתוקפני טירה (4500 תושבים), מדרום העיירה קלקיליה - מבצר פורעים ידוע לשמצה (8000 תושבים), ממערב הכפר מיסכה (700 תושבים). סביב-סביב פרדסי ערבים (פרדס אל-בנו, פרדס עבד אל-לטיף), ששימשו בסיט ומחסה למתנכלים.
בערב ה-14 בפברואר 1935 בוצעה התנפלות ראשונה על רמת הכובש. שומר הותקף ונורה ליד בית-באר א'. הוא נפצע אנושות ונשקו נשדד. כעבור חצי שנה הותקף חבר המשק בדרכו למקום עבודתו. הוא הוכה ונשדד. בתחילת 1936 החמיר מצב הביטחון. נורו יריות לעבר הקיבוץ ונעקרו עצים מפרדסים יהודיים סמוכים. תחילת "המרד הערבי" באפריל 1936 הפכה את רמת הכובש לחזית של ממש. ב-24 באפריל ניתך מטר יריות על הקיבוץ, והיה זה אות להטרדות בלתי-פוסקות, צליפות, הצתות, עקירת עצים וגנבות. בין אפריל לאוקטובר 1936 הותקף הקיבוץ 32 פעם. למרות הקשיים קיבל הקיבוץ על עצמו לעבד פרדסים סמוכים של יהודים, שעד שלב זה עובדו בידי ערבים. באוגוסט החלו הערבים להפעיל מוקשים. נוצרה בעיה קשה, כי כל תחבורת הקיבוץ התנהלה בדרכי עפר. ב-17 באוגוסט, בלילה, הותקף הקיבוץ ביריות. החברה חיה פרוינד, שעמדה בתצפית על מגדל הבריכה, נפגעה בכדור ונהרגה. היא היתה הקורבן הראשון של הקיבוץ.
לאחר הפוגה התחדשו ההתקפות, במאי 1938. בהיתקלות של כוחות הביטחון עם כנופייה ערבית בפרדס עבד אל-לטיף נהרג שוטר בריטי. חבריו הרגו חמישה מחברי הכנופיה, פוצצו את הבאר בפרדס, ואחר ערכו פעולות גמול בכפר מיסכה והרגו 12 מתושביו במרכז הכפר. ב-17 ביוני נרצח אהרון ארב - האופה במחנה הכובש בכפר-סבא. ב-17 ביולי הונח מארב בכרם לשומרים. השומר הרוכב פטר פכנר נהרג. באש השומרים נהרג אחד התוקפים. בבוקר 21 ביולי 1938 הותקפה המשאית של המשק מן המארב ליד פרדס שמרוט. במשאית היו החברים, שיצאו לעבודה מלווים ב-5 נוטרים. הערבים ירו אש חזקה מטווח קצר. המשאית התהפכה והתפתחו חילופי יריות. 3 מאנשי הקיבוץ נהרגו ו-3 נפצעו. הערבים ניסו להסתער על המשאית, אך המגנים פגעו בהם. כוחות תגבורת יצאו מיד מן הקיבוץ ברכב וברגל ותקפו את המארב. הערבים נסוגו לאחר ששלושה מהם נהרגו ושניים נפצעו קשה. ב-4 באוגוסט נסעה משאית של רמת הכובש ובה 17 חברים וחברות מן הפרדסים לקיבוץ. לפניה נסעה מכונית קטנה לאבטחה ובה חמישה נוטרים. המשאית עלתה על מוקש גדול והועפה באוויר. כל הנוסעים נפגעו ו- 8 מהם נהרגו. היתה זאת מהלומה כבדה. הקיבוץ שכל תוך תקופה קצרה 15 חברים, ו-13 אחרים נפצעו. אך הנותרים החליטו להמשיך במלאכה. הקיבוץ המאוחד גייס תגבורת של 60 חברים, שנחלצו לעזרת רמת הכובש למשך שנה בעבודה ובשמירה. הסיוע עזר לקיבוץ להשתקם. היישוב נבנה, נקלטו עולים חדשים והמשק התפתח. בסביבה השתרר שקט יחסי, ומשלהי 1939 זכה קיבוץ רמת הכובש למספר שנות רגיעה.
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בבוקר ה-16 בנובמבר 1943, פשטו כוחות צבא ומשטרה בריטיים גדולים על הקיבוץ כדי לחפש נשק ולעצור עולים בלתי-ליגאליים. אחד היעדים הראשונים היה מחנה הפלמ"ח. לאחר מאבק עז רוכזו כל הגברים במכלאה מגודרת בתיל והחל חיפוש מקיף מלווה בהרס ברוטלי, שלא העלה דבר. חברות המשק, שלא נעצרו, גילו התנגדות אקטיבית והפריעו לחיפוש בחדרים ובחדר האוכל תוך תקיפת הבריטים במקלות ובאבנים. כמה מחברי המשק הצליחו להודיע על המתרחש ולהזעיק עזרה. תוך זמן קצר החלה נהירה של גברים ונשים מיישובי הסביבה לעזרת רמת הכובש. החיילים הבריטים עצרו את התגבורות וריכזו את האנשים על גבעה מדרום למשק. אחר הצהריים ניסו הבריטים להעלות למכוניות 35 גברים מהמכלאה כדי להעבירם למעצר בשכם. התפתחה תגרה גדולה כאשר היהודים לוחמים בידיים ריקות. הבריטים השתוללו והיכו באכזריות את העצורים. בתום המאבק ירה קצין משטרה בריטי אל תוך הקהל ופצע שני אנשים ברגליהם. כ-40 נשים וגברים נפצעו בתגרה, כמה מהם פצועים קשה, מספר פצועים קשה הובלו לכלא, ולא קיבלו כל טיפול רפואי, אחד מהם, שמואל ווליניץ, מת מפצעיו, עם הסתלקות, הבריטים נכנסו למשק כ-2000 יהודים. בימים הבאים הגיעו אלפים כדי לסייע ולעזור. לאחר 11 יום שוחררו 34 העצורים - שהועברו בינתיים למחנה המעצר בלטרון - ושבו לקיבוץ.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.