פעולת הפשיטה על גשרי הגבולות, שבוצעה ביוני 1946, היתה רבת מימדים ביותר בין כל פעולות החבלה של כוח המגן העברי לחטיבתו המגויסת נגד מדיניות החיסול של ממשלת "הספר הלבן".
לא שאפנו להביא בפעולות אלו לידי הכרעה בין המפעל הציוני לבין צבא השלטון. מאבקנו נתכוון להוכיח לשלטון ולהזהירו שלא יוכל לבצע את זממו בלי שיתקל בהתנגדותו הנמרצת והבלתי-נכנעת של העם היהודי, שהמפעל בארץ הוא תקוותו היחידה.
אין ספק שהודות לפעולות אלו, שהיו משולבות עם העפלה בלתי-פוסקת ונעשו בשם העם כולו, לא יכלה ממשלת בריטניה לעשות את אשר היה בחפצה, כבעל-הבית היחידי בארץ זו. ההעפלה והמאבק המזוין, ששימשו ביטוי להתנגדות העם היהודי ולמדיניותו, הם שהעלו את עניננו לדרגת בעיה בינלאומית ואילצו את השלטון נגד רצונו, להביאה לפני אומות העולם, ובזכותן הגענו עד הלום- לקיום מדינת ישראל.
אף על פי שידענו, כי כל שעה אנו יכולים להקרא לפעולה במסגרת המאבק נגד שלטון "הספר הלבן", ירד עלינו האסון כרעם משמים בהירים. משך זמן ארוך לא רצינו להאמין שיהודה ויחיאל לא יחזרו שוב אלינו.
היה זה בשבת אחרי הצהרים. כולנו התכוננו לארוז את חפצינו כדי לנסוע לקורס של ספורט. אותו יום הודיע בווין את הודעתו, שהמלצת ועדת החקירה האנגלית-אמריקאית לא יוגשמו, אלא אם יפרק הישוב את ארגון ההגנה ותיפסק ההעפלה. ידענו שהתגובה לא תאחר לבוא, ואף חשבנו שהפעם ישותפו חברי ההכשרה שלנו, היות וסיימנו את האימונים האלמנטריים, המכשירים אדם לפעולת-קרב. עם הגיע ההודעה על ביטול הנסיעה לקורס, גברה המתיחות. באופן ספונטני התאספו חברים באהלים והשיחות נסבו על נושא אחד בלבד - המאבק.
מובן שלא נאמר לנו מטעמי חשאיות לאן אנו נוסעים, אך הרגשנו יפה, כי עומדת לפנינו משימה רצינית, שעלינו יהיה לבצעה. חברים שהכירו את יהודה מקרוב, ידעו וזכרו היטב את נפשו הרגישה והעדינה, והוא ודאי לא זלזל בכובד התפקיד שהוטל עליו- אך בטחונו העצמי השרה רוח טובה ובטחון על שאר החברים. כל דבר ודבר שהוא ניגש לביצועו, נעשה בהצלחה ובקלות, והוא לא ידע קושי בעבודה ובאימונים. אם אמר איפוא יהודה בחנייה האחרונה לפני הגשר: "הרי זה טיול לאור הירח", לא אמר זאת לשם מליצה בלבד- אלא מתוך אמונה ובטחון בהצלחת המשימה. אך רצה הגורל שגם יהודה יהיה בין הנופלים.
יחיאל בא אלינו רק שבועות מספר לפני נפלו ואף על פי כן לא אגזים אם אומר, שהוא הספיק להתידד עם כל החברים והיה אהוב על כולנו. הוא היה מאותם הטיפוסים, שדיבוריהם ומעשיהם מתקבלים תמיד על דעת ורצון הסובבים אותם. ואם כי במסגרת ההכשרה שלנו עבר רק מעט אימונים, ידענו שהוא יהיה בין המצטיינים. אנו זוכרים אותו יפה במסע לגליל ימים ספורים אחרי בואו לגבע, בו הוכיח את מהירות הסתגלותו לחברה, את כשרו הגופני ואת כוח הסבל הצפון בקרבו. אלה הם אולי הגורמים שהניעו את מפקדיו להוציאו לפעולה, כה נועזת- שממנה לא חזר עוד.
שני חברים יקרים שכלנו במאבק נגד שלטון המנדט. זכרם של יהודה ויחיאל לא ימוש מקרבנו.
יוסף ק.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.